"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

29/11/2017 07:22 | מאת: נוי שני

עמרי אסנהיים, אוהד הקבוצה, ידוע ככתב "עובדה" מזה כ-12 שנים, שם הוא מתעסק בתחקירים וכתבות דוקומנטריות, ואף הוציא במהלך השנים שני ספרים: "צאלים - הטראומה של סיירת מטכ"ל" ו"לתפוס רוצח". בנוסף, אסנהיים משמש כיום כמרצה וכותב בשנה האחרונה בצוותא עם שני שותפים מחזה ל"הבימה" בעקבות תחקיר שפרסם ב"עובדה".

הוא גדל במושב תל-עדשים בצפון, ליד עפולה. כשהיה בן 7, אז התאהב בכדורגל עד כלות, ולא הייתה קבוצה אחרת שהיה יכול לאהוד, חוץ מנתניה. "זו הייתה העונה הגדולה של נתניה ועוד 15, עם מוטל'ה על הקווים, ועודד מכנס ודוד לביא בהתקפה וכילד רציתי להתחבר למנצחים. ככה התחיל רומן של 35 שנה", הוא מספר בהתרגשות בראיון מיוחד ל"הקופסא הדור הבא".

"נדנדתי לאבא שלי הרבה זמן שייקח אותי למשחק, אבל תל-עדשים הייתה רחוקה מנתניה וזה לא יצא. בסוף, הוא לקח אותי למשחק ראשון לקראת סופה של אותה עונה. נתניה אירחה את מכבי פתח-תקווה. הכנתי בהתרגשות צעיף עבודת יד לקראת המשחק, ואני לעולם לא אשכח את הרגע שהגעתי לקופסא בפעם הראשונה. הכל היה נראה גדול ומרשים מאד. היה בזה משהו מפעים. המשחק עצמו הסתיים ב 0-2 לטובתנו משערים של בני לם, ושחקן צעיר, שלום תקווה שמו".

מבחינתו של אסנהיים, עודד מכנס היה ונותר השחקן הכי אהוב עליו בקבוצה במהלך השנים. "עודד היה סמל לווינריות", הוא מספר. "הוא התנהל ברחבה באלגנטיות ובקור רוח, כאילו הוא משחק במרכז המגרש. אני צופה לפעמים במשחקים מהעבר, וחושב שלו רק עודד והשחקנים שהזינו אותו בכדורים אז היו משחקים על הדשא באצטדיון החדש, היינו רואים מכונה עוד יותר משומנת ממה שראינו אז. לאורך הדרך היו ענקים נוספים: בני לם, גריאני, דוד לביא, דראפיץ', לאסלו, מארין, קאיודה, אבל עודד היה הגדול ביותר, לפחות מבחינתי".

את דרכו כעיתונאי אסנהיים החל כשדרן כדורגל ב"רדיו ללא הפסקה", אך למרות זאת, מעולם לא יצא לו לשדר את נתניה. "האמת היא שאף פעם לא יצא לי. לא כשדר ראשי ולא כשדר קווים. אין לי מושג למה. התנדנדנו אז בין ליגת העל לליגה הלאומית, וזה פשוט לא יצא לצערי. המשחק שהכי זכור לי הוא דווקא משחק שבו הייתי שדר קווים. נשלחתי ללוות את הספסל של הפועל תל אביב (דרור קשטן) במשחק דרבי בבלומפילד. הפועל הייתה בשיאה, ניצחה 1-3 (עם שער בלתי נשכח של פיני בלילי). בלומפילד היה לוהט, ולראות את זה מגובה הדשא הייתה חוויה מצמררת".

ממש לפני שהתחילה העונה שלאחר מכן בליגה הלאומית העביר אסנהיים הרצאה לשחקנים (שחקני עבר והווה) בערב גאלה של הקבוצה. "היה לא פשוט להיות מרוכז בהרצאה כשמצד אחד יושבים עודד מכנס, בני לם וקובי בלדב, ומהצד השני אמיה טגה, ערן לוי ודיא סבע. איכשהו עברתי את זה", הוא מספר.

אבל הרגע הכי מאתגר של עמרי כאוהד של הקבוצה, היה דווקא בעונת 2014/15, עונת הירידה. "הייתי מנוי, כרגיל עם שני הבנים הגדולים שלי. אחד הבנים 'חתם ויתור' בסוף העונה, ומאז לא חזר למגרש. פשוט היה קשה לו לראות אותנו מפסידים, ועוד בצורה כזו, בכל פעם מחדש. היה נראה שהכל רקוב, חסר תקווה... אבל כמו ששלום חנוך אומר, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, הגיע אייל סגל, הבעלים הכי מיוחד בליגה, והפך אותנו לחוויה שאתה מחכה לקראתה כל השבוע. שרק ימשיך כך".

לדעתו, השחקן הכי משמעותי בשינוי וביכולת של הקבוצה עד כה העונה הוא עלי מוחמד. "עלי נמצא כמה רמות מעל הליגה שלנו, ולצערי לא יישאר פה עוד זמן רב. את הכניסה שלו עם הכתף לחלץ כדור, גם משחקנים גדולים בהרבה ממנו מבחינה פיזית, צריך ללמד בבית ספר לקשרים אחוריים".

ששאלתי אותו טיפה יותר על איך הוא רואה את הקבוצה של השנה, היו לעמרי רק שבחים.

"השנה, עד עכשיו, טפו טפו טפו, זו הנאה צרופה. כיף לבוא למגרש, לראות אצטדיון מלא, לשמוע את הקהל. אני מוצא את עצמי משחק שלם לא מוריד את המבט מהדשא כי כל הזמן קורים דברים, כל הזמן מעניין. זה דבר שלא היה בשנים קודמות, גם בתקופתו של יאמר, כשסיימנו סגנים. מבחינתי - שרק ימשיך ככה. אני לא מחפש להיות אלוף. לשחק הכי יפה בליגה, שזה מה שאנחנו עושים עכשיו, זה מבחינתי הכי חשוב והכי כיף. בשביל זה אנחנו אוהדים".

התמונות באדיבות עמרי אסנהיים.