עיקרון השכפול

יום גם הוא הולך להקצין את המהלך הפותח של לוק, אבל מכיוון אחר לגמרי. אצל יום השאלה הגדולה תהיה מה מתקף את האידיאות או כיצד ניתן לתקף את האידיאות כאשר עיקרון התיקוף הוא עיקרון ההתנסות בעולם. כיצד עלינו לתאר לעצמנו את הגאוגרפיה המנטלית כדי לתקף ולתת צידוק לאותם מושגים שהרכבנו מתוך ההתנסות שלנו בעולם. במילים אחרות, כיצד ניתן ליישב או להצביע על רשמים שהם מקבילים למושגים שלנו. כיצד האידיאות מושרשות בתוך עולם הרשמים שלנו.

אחד ההישגים הגדולים של יום זה שאיתו האמפיריציזם הופך להיות פילוסופיה ביקורתית קיצונית, או מה שיום מכנה "פילוסופיה סקפטית". המנגנון התיאורטי של יום מאפשר לנו לבקר מושגי יסוד פילוסופיים: עצם, זמן וחלל, עיקרון הסיבתיות, עיקרון הזהות – על סמך מנגנון שהוא אמפיריציסטי.

אחד הנושאים המרכזיים שיום עוסק בהם הוא ביקורת הסיבתיות. כדי להבין את ביקורת הסיבתיות של יום נתחיל מלפרוס את האפיסטמולוגיה הבסיסית של יום.

בהקדמה ל"מסכת טבע האדם" יום מבקר את המטפיזיקה, את הפילוסופיה הרציונליסטית, את הפילוסופיה שמתחילה לחשוב מהמושגים, את הטענה שלאדם יש טבע ושלהבין את האדם זה להבין את טבע האדם באמצעות מתודה ניסויית שמבוססת כולה על תצפית ועל בחינת האופן שבו אנו מתנסים בעולם, מרכיבים מושגים ומשליכים מושגים על העולם – שמקורם הוא תמיד בהתנסות שלנו. כל המדעים, כותב יום, "יחס להם אמיץ ברור אל טבע האדם". בסופו של דבר הניסיון של יום הוא הניסיון להראות איך כל המדעים מושרשים באותם עקרונות יסוד שמארגנים את טבע האדם, ואת זה הוא עושה תוך כדי תיאור של מה שהוא מכנה "גאוגרפיה מנטלית".

אותה גאוגרפיה של השכל שיום מתאר בחלק הראשון של "מסכת טבע האדם":

1. תפיסות
   1. רשמים
      1. פשוטים
      2. מורכבים

• תחושות

1. החזרה – מייצרים מושגים משניים.

1. אידיאות
   1. פשוטות
   2. מורכבות

• זיכרון

1. דמיון
   1. תבונה
      1. שכילה הקשורה לעובדות
      2. שכילה הקשורה ליחסים של אידיאות.
   2. דמיון כוזב

יום מציג שלושה עקרונות:

1. עיקרון השכפול
2. עיקרון ההפרדה
3. עיקרון האסוציאציה של האידיאות

התיאור של יום הוא ניסיון לתת דין וחשבון למנגנון הפנימי שמאפשר לנו לתפוס את העולם.

החלוקה הראשונה של יום חלוקה של התפיסות לרשמים ולאידיאות. רושם הוא תפיסה עזה של מושא כלשהו. כשאני רואה שולחן נוצר בי רושם של השולחן. כשאני עוצם עיניים וחושב על השולחן, נוצרת בי תפיסה חלשה של השולחן – אידיאה. הרשמים עצמם והאידיאות עצמן מתחלקים חלוקה נוספת לרשמים פשוטים ורשמים מורכבים, ולאידיאות פשוטות ואידיאות מורכבות.

רשמים פשוטים הם רשמים שלא ניתן לחלק מעבר לעצמם – אני רואה תפוח. התפוח אדום. אדום זה רושם פשוט. תפוח זה רושם מורכב – כי אותו אני יכול לחלק לעוד חלקים (טעם, ריח, צבע, גודל). במקביל לרשמים כל המערכת הזו מתקיימת גם בעולם האידיאות. עיקרון ההעתקה אומר שיש העתקה חד חד-ערכית בין מה שנתפס כרשמים למה שנתפס כאידיאות. אם יש לי רושם של תפוח, אז יש לי גם מקבילה של הרושם הזה בעולם האידיאות. יום אומר שאין מושג פשוט שאין לו רושם פשוט שהוא המקור שלו. יום אומר מתוך בחינה אמפיריציסטית של הדברים, שברמת הרשמים הפשוטים והאידיאות הפשוטות, יש התאמה חד חד-ערכית בין אידיאות לרשמים. לא ניתן לחשוב על שום אידיאה פשוטה שאין לה רושם כמקור. יום מביא דוגמאות שעשויות להפריך את זה, אך עבור יום אין זה משנה כי מבחינתו אין אידיאה פשוטה שאין לה רושם פשוט כמקור.

במובן מסוים עיקרון ההעתקה דומה מאוד למה שראינו כבר אצל לוק, הוא יהיה עיקרון התיקוף בפילוסופיה של יום. לגבי מושגים מסוימים שנרצה לבחון, נצטרך לראות האם יש רושם פשוט שמתקף ומגבה את האידיאה הפשוטה. אם אין רושם כזה, נצטרך לומר מה מקור המושג הזה ועד כמה ניתן מבחינה אמפיריציסטית להיות ערב לתקופתם של אותם מושגים שאין להם רשמים פשוטים שמגבים אותם.