דטרמיניזם רדיקלי

 

דטרמינזם מניח הכרח הנובע מחוקים סיבתיים, אך אינו קובע את מעמדם ההכרחי לוגית של הדברים. בכך עמדתו של שפינוזה רדיקלית – לא רק שיש דטרמיניזם מוחלט ואין קונטינגנטיות, אלא שכל מה שלא מתקיים הוא בלתי אפשרי במובן החזק ביותר. יש נביעה לוגית ממושג הקיום האינסופי של היש לרעיון מימוש כל האפשרויות המצייתות לחוק הסתירה. חופש הרצון הוא אשליה. מקריות גם היא אשליה, ותולדה של העובדה שאין לנו הבנה מלאה של העולם.

השלכות הדטרמיניזם:

  1. בריאה: אי אפשר לדבר על בריאה, שכן זו מניחה קונטינגנטיות.
  2. אתיקה: אין משמעות לייחס מושגים של "טוב ורע לעולם" – העולם הוא לא טוב או רע, הוא פשוט קיים. אין אחריות מוסרית. לשכר ועונש יש משמעות רק באותו מובן של חיסול כלבים שוטים – אנחנו לא מאשימים את הכלב או באים לתקן משהו בסדר הקוסמי, אנחנו פשוט נפטרים ממה שמפריע לנו.
  3. חופש: אין רצון חופשי. אנחנו חושבים שיש לנו רצון חופשי, באותה צורה שאם אבן יכלה לחשוב, היא הייתה חושבת שהיא נופלת מרצונה החופשי. אבל –

על פניו נראה שיש ניגוד בין חופש להכרח. למעשה הניגוד הוא בין שני סוגי הכרח – הכרח פנימי מול הכרח חיצוני: "חופשי הוא אותו דבר הפועל על פי טבעו, אנוס יקרא אותו דבר הפועל על פי הכרח שאינו שלו". מי שפועל מתוך הכרח טבעו הפנימי הוא חופשי. זהו מושג של אוטונומיה – החופש לפעול על פי משהו שמקורותיו בתוך האינדיבידום הפרטי (מתקרב למושג המודרני של אותנטיות – חיים אותנטיים הם חיים של נאמנות לעצמך). חופשי הוא מי שפועל על פי הכרח טבעו.

 

שרירותיות היא למעשה האוייב הגדול ביותר של החופש, מה שאין לו טעם או הסבר. ניגודה של השרירותיות הוא רציונאליות – ולכן החופש לפעול על פי טבעך, ללא שרירותיות, הוא התגלמות הרציונאליות.

דוגמה: מי שטועה ומחשב 2+2=5, עשה זאת מתוך הכרח – הפריעו לו, לא לימדו אותו וכו'. זהו הכרח חיצוני לחישוב. לעומת זאת, מי שחישב נכון ש2+2=4 עשה זאת מתוך ההכרח המתמטי, מתוך טבעו הפנימי של הייצור "2+2". ההכרח הזה הוא גם ההכרח הפנימי שלי – ההכרח הפנימי של טבע האדם הוא לדעת. לכן מי שמבין נכון פועל לפי הכרח טבעו, ולכן הידיעה המצטברת יוצרת חופש.

 

דרגות ההכרה:

מתנסחות תוך וויכוח מתמיד עם דקארט. שלוש דרגות ההכרה של שפינוזה –

  1. השמועה והניסיון (והדמיון) – תאריך הלידה שלי שנאמר לי על ידי אחרים, טריק מתמטי שגיליתי שעובד אבל אני לא מבין למה: רוב הידע שלנו לגבי העולם מגיע מהמקום הזה ולרוב אנחנו לא טועים בו, אך פה יש מקום נרחב לטעות.
  2. תבונה – ידיעה רציונאלית בה הפרט מבין למה הדבר אמיתי ואיך הוא עובד – המתמטיקאי שפותר נוסחה. הפעלת דדוקציה, מהכלל אל הפרט. יש כאן מהלך.
  3. אינטואיציה – במובנה השכלי, קליטה שכלית טהורה ומיידית, שלא מערבת אף מהלך, למשל הבנה אינטואיטיבית של היחס המשולש. זוהי דרגת ההכרה העליונה, ומי שמצליח להגיע אליה מגשים במלואו את החופש, כיוון ששום גורם חיצוני לא פועל עליי – אני מבין מתוך הכרח טבעי, לכן אני חופשי. מה שאנחנו מכירים באופן הזה הם אובייקטים פרטיים.

 

המעבר בין הדרגות לא נעשה על ידי רצון חופשי, אלא מתוך ההכרח הפנימי של הידיעה. יש תהליך מתמשך של צבירת ידע, ואנחנו נעשים חופשיים יותר ויותר – אבל כל זה נעשה בתהליך רציף ואימננטי, בלי לערב הכרעה חופשית.

 

אידאה: שתי משמעויות –

  • הפעילות הנפשית של האדם – לא משהו בתוך הנפש כי אם פעולה של הנפש.
  • ייצוג של מושא – אבל להבדיל מאצל דקארט, אין הפרדה בין שכל לרצון. האידאה מלכתחילה כוללת את השיפוט שלי.

 

גוף ונפש:

אצל דקארט – דואליזם: שתי סובסטנציות נפרדות, כאשר הנפש היא חופשית והגוף פועל מתוך חוקיות מכנית דטרמיניסטית. אצל שפינוזה – מוניזם: העצם הוא אחד. שני תאריו הם ההתפשטות והמחשבה, ושני אופנים של התארים הללו הם הגוף והנפש. ביסודם הגוף והנפש הם אחד, מקרים פרטיים של העצם האחד. נשאלת שאלה הפוכה לזו ששלאנו אצל דקארט – אם האדם הוא בעל אחדות מטפיסית שלמה, איך להסביר את שתי פניו – הגוף והנפש? הנפש היא האידאה של הגוף (ולא סובסטנציה, או המקום שבו נחשבות האידאות, כמו אצל דקארט). נמחקת האבחנה של דקארט בין המושגים של הידיעה לנפש היודעת.

פרלליזם (מושג שלייבניץ טבע כדי לתקוף את שפינוזה – לייבניץ יציע במקום זה איזומורפיזם: זהות במבנה ובצורה). "סדר האידאות וקישורן הוא כסדר הדברים וקישורם" – הסדר של הגופים והמושגים הוא אותו סדר. שפינוזה אינו מטריאליסט או אידאליסט – הוא מכיר בממשותם של הן הרוח והן החומר, בכך שלכל דבר בעולם (ולא רק לאדם) יש פן נפשי והם מתנהלים במקביל לפי אותו הסדר. אבל זה לא פרלליזם מוחלט, כיוון שהנפש היא האידאה של הגוף – אלה שני תהליכים שקורים במקביל.

 

זהות אישית: מה שמזהה את הכיסא שמולי בתור אינדיבידואל הוא "יחס קבוע של תנועה ומנוחה" (בניגוד לרציפות החומרית בחלל ובזמן של לוק). החומר משתנה, אך הארגון נשאר קבוע.

היחס הקבוע ניתן להסבר באופן סיבתי, מכני פשוט לגמרי. מה שמגדיר את האינדיבידואליות של גוף מסויים נוצר על ידי הדברים שמסביב. כיוון שכך –

  1. האינדיבידואליות נשמרת באופן מוגבל. בסופו של דבר פעילות הגופים האחרים תשבש את הסדר והוא יעלם. הנפש היא האידאה של הגוף והיא נעלמת עם העלמות הגוף – מערער על המושג התאולוגי של הישארות הנפש (יופיע מושג אחר של נצחיות הנפש, אבל הוא שונה).
  2. האינדיבידואליות היא לא דבר נתון אלא תוצאה (להיפך מדקארט).

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

כמה עולה חברת ניהול לבניין

חברת ניהול בניין היא מצרך הכרחי עבור בניינים רבים, השקעתם מכל כספיכם עבור מעבר דירה, אפילו אם מדובר רק בשכירות,

בחירת רואה חשבון לעוסק מורשה

רוב בעלי העסקים הקטנים ניצבים בשלב כלשהו של ניהול העסק שלהם בפני הצורך להתחיל תהליך בחירת רואה חשבון לעוסק מורשה.