החלוקה המסורתית בין עצם, תואר ואופן

אחרי שהאני התגלה לנו, יש מקום לשאול מהו האני, מהו המהות של האני.

האני הוא יש חושב. תואר המחשבה שייך לאני באופן מהותי. העצם הוא עצם חושב, ושוב אנחנו צריכים לבוא לשלב השני מצוידים בהיפוך הקופרניקאי שדקרט מוליך אותנו, בדיוק כפי שהגדרת הקיום השתנתה, מה שחשבנו לגבי התואר קיים השתנה, באותה דרך צריכים להגדיר מחדש את המחשבה. ישנה זהות בין האני לבין המחשבה. המחשבה מתארת את מהות האני. מדגישה את ראשונית האני לאור המחשבה.  ניכרת מקוריותו של דקרט- מגדיר מחדש מהי מחשבה.

לאור שיוך המחשבה לאני, דקרט אומר לנו ומגדיר מחדש מהי מחשבה בצורה הבאה- כל מה שנאמר ביחס לאני, כל מה שאני אומר ביחס אליו, נקרא מחשבה. (עמוד 58)  מחשבה- לחשוב זה כל מה שנאמר בגוף ראשון.

לחשוב זה בעצם כל דבר שהאני מפעיל בגוף ראשון, כל זה שייך לרובד בדברים, חזרנו לתחום של ביחס לאני, אני לא מתחייב להיותו קיים. אני מתחייב להיותו קיים ביחס אליי. האני הוא המכונן והמגדיר מחדש את כל המושגים כדי שיהיה להם תוקף.

 

החלוקה המסורתית בין עצם, תואר ואופן:

  • עצם =אני= EGO המחשבה מתארת את העצם שהוא האני. (עצם דבר חושב)
  • לכן המחשבה היא התואר המהותי של העצם.
  • מחשבה היא להטיל ספק, לרצות, לשפוט, לחוש, האופנים של המחשבה. זהו האופן.

מהמושג המובהק ביותר שהוא העצם- ואז אנחנו שואלים את עצמנו מהי מהות האני וזו המחשבה ואז מהו לחשוב? ואלו האופנים של המחשבה, העצם מנצח על ההגדרות של התארים ושל האופנים.

האופנים זקוקים לדבר מה לזולתם כדי להיות קיימים.

העולם של דקרט זהו עולם שקיים רק במידה והאני נושא אותו. אין דבר שקיים מעבר למחשבה עלה אני.

כשדקרט מכניס את הטלת הספק כחלק מהאופנים של האני החושב ורומז לנו שאם נחזור להיגיון הראשון אז האני תמיד היה שם, הטלת הספק הייתה אפשרית רק כי הנחנו משהו. הדברים שהטלנו בהם ספק עומדים בעינם ופשוט לא התבוננו על הדבר שגורם להם.

אחד הכללים של המדיטציה הקרטזיאנית, היא המהלך בגוף ראשון. כשדקרט זיהה את האופן האישי של המחשבה כבר הפעיל את הקוגיטו שאותו יחשוף בהיגיון השני. חשיפה של מה שהיה שם באופן מוסתר. הוא הנחה את עצם הטלת הספק.

לחשוב זה לזהות את כל דבר שאני יכול לומר מניח את האני. בלי האני אין מחשבה ואין רצון. ההיגיון השני נותן לנו את אמת המידה של המחשבה.

 

עמוד 67 היגיון שלישי:

צריך להתקנות מהחושים וחוזרים ליסוד המובחן שהוא אני. והכוונה היא לחקור אותו ולהתבונן במהות הדברים.

מצאנו נק' ודאות באני החושב אבל שילמנו מחיר גדול והוא מחיר המציאות. העולם שבפנים הוא ודאי, כי הוא העולם שלי, אבל אינני יכולה להתחייב שיש משהו מעבר לאני הבודד- שאלת הסוליפסיזם.

סולוס- לבד

פסיזם- אני http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%96%D7%9D

אני לבד בכל המובנים. אני לא יכול להתחייב על שום דבר חוץ מעצמי, וזה המחיר שדקרט משלם עבור הנקודה הארכמדית שמוצא. זה לפחות צעד אחד מעבר לאנרכיה של הספק.

הקריטריון לוודאות, לאמת: קריטריון הברירות והמובחנות. האגו שהתגלה ע"י האני יכול לומר על הדבר מהו כן ומהו לא. לדוגמא שהאני חושב לא מתפשט. (דקרט מבחין בין הגוף לבין ההתפשטות- כמו במשל השעווה. המחשבה היא לא ההתפשטות. האגו לא מתפשט הוא חושב ואילו הגוף מתפשט) .

 

שאלת המציאות והקיום החיצוני של הדברים: צד אחד מעבר לאני הסולופיסטי.

ההיגיון מנסה לענות על הטעות המטאפיזית- מייחס ממשות לאידיאות שאני מוצאת בי. לקבוע את הקביעה הזאת מבלי לבסס אותה זו הטעות. זה נכון שהאידיאה נמצאת בי אבל אין ביסוס לזה שהיא נמצאת במציאות. תפיסת האידיאה לא יכולה לטעות, הטעות מתחילה כשאני משייך לאידיאה תכונות מתפשטות (נפח, משקל, מקום בחלל).

דקרט מסווג את האידיאות לשלוש קטגוריות:

  1. אידיאות טבועות מלידה– טבועות באני, האני הוא מקורם
  2. אידיאות שבאות מבחוץ- מקורם מחוצה לי –רעש שמש חום, אני נוטה לייחס את המקור שלהם למשהו חיצוני.
  3. אידיאות מומצאות- מרכיבים מאידיאות שנמצאות בי, חד קרן.

 

המשימה היא לבדוק האם באשר לאותם אידיאות שבאות מבחוץ הן באמת באות מבחוץ

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

שיטות להסרת שיער

שיער… מצד אחד אנו אוהבים אותו, מצד שני לפעמים הוא גודל במקומות שהיינו מעדיפים שלא. במקרים כאלה הדרך הטובה ביותר

החזר מס לחולים – יש דבר כזה?

אם אתם שכירים או עצמאיים בשוק העבודה בשנים האחרונות בוודאי נתקלת בביטוי החזר מס. כמעט כולנו שמענו על חברים או