מייצגי הנאו-קלאסיציזם

מייצגי הנאו-קלאסיציזם:

  • UGO FAUSCOLO1778-1827 (בצבוצי רוח טרום-רומנטית), כתב רומן מכתבים לכבוד JEAN JACQUES ROUSSEAU שנקרא JACOPO FORTIS, מעין ורתר האיטלקי.
  • GIACOMO LEOPARDI (נאו קלאסי), משורר שסבל מאהבה. שירה לכבוד פיסלו של דנטה ואולי לגבי שירה קלאסית ורתיעה מרוח הצפון.

גם השפה האיטלקית לא מאפשרת חדשנות וכובלת את הסופרים למודל הקלאסי.

בתקופה הזו לא מחפשים לצאת מהייסורים בשום דרך (כיבוש, לחימה וכו'), סובלים עד שמתים. קושי של הרומנטיקה באיטליה (לכאורה).

VINCENZO MONTI 1754-1828 היה אנטי רומנטיקן חשוב בן דורם של לאופרדי ופוסקולו. כתב יצירה על המיתולוגיה 1825. מי משנה הכל?

  1. ALESSANDRO MANZONI 1785-1873 הוא מדגים את הרומנטיקה באיטליה והיה מיועד להיות מייסד הנאורות ILUMINISMO באיטליה. סביו דזרה BECCARIA. מיזוג של וולטר ורוסו באיטליה. היה חופשי, ערער על הקתוליות באיטליה וקידם אידיאלים חילוניים צרפתיים.

בתחילת המאה ה-19 1810 קרה לו משהו ששינה אותו. הוא ביקר בפריז והבין שהנאורות לא מסוגלת לתת מענה לכל דבר. עשה צעד ריאקציוני והפך קתולי אדוק. מזכיר את CHATEAUBRIAND שהחל כאציל אדיש והתקרב לדת.

מקום לדימיון – אתה מתפטר מהנטיות השכלתניות ומעריך מחדש את הדת. הדת ממלאת חלל שבו כל הנטיות הלא רציונאליות יכולות לחגוג. הקתוליות כרגשנית וסנטימנטלית מאד (בניגוד לפרוטסטנטיות שמדגישה אחריות מול האל, חשבון נפש, בלי דמויות קדושים).

מי שהיה רומנטיקן ולא הצליח לחזור לתשובה העמיד פנים או הצטער. לימבו – השכלתנות  הנטושה מול הדת שלא מתאפשרת.

מנזוני כתב טרגדיות ושירים, אך כשהתנסה באומנות הרומן הבין שזה מקומו לבטא את רוחו החדשה. באותה התקופה איטליה כמדינת לווין של צרפת האימפריאלית. נפולאון כמהפכן, דיקטטור שמאלני. הרבה איטלקים לא מתחברים לזה וחוזרים לחיק הדת. היצירה החשובה של מנזוני –המאורסים,THE BETROTHED. 1827 I PROMETTI SPOSI.

זה רומן היסטורי. מה הכי טוב? ימי הביניים, ציוויליזציה קתולית. אבי המודל – האנגלי WALTER SCOTT (כתב את אייבנהו, רובין הוד, אנגליה של 1194.). אחד המוטיבים של התקופה היו חטיפה של בחורה יפה.

1823 – מילאנו מאה ה-17 1628-1630 FERMO E LUCIA.

מנזוני לא היה מרוצה מיצירתו המאורסים, למה? דנטה, בוקאצ'ו, פטרארכה היו טוסקנים. מנזוני היה ממילאנו. הוא דיבר להג אחר, מילאנזי והוא התבייש באיטלקית שלו. האיטלקית הנכונה עפ"י האקדמיה דלה קרוזקה היא הטוסקנית, אז מנזוני נוסע לפירנצה ושומע את שפתם. זו אמונה קדומה לא נכונה, אבל רומנטיקנים הלכו אחריה שולל. זה מה שמנזוני עשה והוא שכתב את ספרו בפירנצה. כך הרומן הופך לרומן מלא דיאלוגים במקום רומן בגוף שלישי וזו אכן הגרסה ששוכתבה 1840-1842.

העלילה: רנצ'ו ולוציה מתאהבים. המושל הספרדי של לומברדיה (באותה תקופה חלק מהאימפריה ההבסבורגית בספרד) דון רודריגו מתאהב בלוציה ומבטל את אירוסי רנצ'ו ולוציה. הוא משחד את הכומר המקומי שלא יחתן אותם. הם איכרים נוצרים טובים שלא רוצים לחיות בחטא (הורח הקתולית של מנזוני) והם מוצאים כומר סגפן נודד בשם FRA CRISTOFORO. הוא איש דתי מאד שמוכן לחתן אותם רק כשיוכיחו את אהבתם; לוצ'יה תעבור תקופת התבודדות במנזר ורנצ'ו ימתין. העלילה מלאת תהפוכות. דון רודריגו מבין שלוצ'יה במנזר ושלח שודד חסר שם INNOMINATO שיחטוף אותה. עוד תהפוכה קתולית – השודד פוגש בישופ קדוש וחוזר בתשובה ומשחרר את לוצ'יה. הרוח הקתולית מניעה את העלילה! אך פורצת מגפת דבר (המגפה השחורה) באזור מילאנו ב-1630, כמו בדקאמרון של בוקאצ'ו. רנצ'ו מחפש במחנה חולים את לוצ'יה (פרק 35) ובין 6000 מתייסרים (אולי ירידה לתופת?) פוגש באח כריסטופורו. הוא אומר לו שלוצ'יה חולה אבל בסדר. פוגש גם את רודריגו. התגובה המצופה מרנצ'ו היא שיהרוג את רודריגו, אך האח משכנע אותו למחול לו. כפרס רנצ'ו מוצא את לוצ'יה שמבריאה ונישאת לו. הרומן מסתיים בתיאור רנצ'ו המוקף ילדים ומוצג יושב ומפנף ממנו אותם. ויתור כפול על הרוח הרומנטית –מחילה לרודריגו וסוף טוב. אולי ירושה מהרוח האנגלית (אייבנהו נגמר טוב).

עוד חשיבות לכתיבת רומן היסטורי מלבד ההזרה – מסר פוליטי. הספרדים ההבסבורגים שמגיעים בעצם מאוסטריה ושולטים באיטליה במאות 16-17 ושולטים מאז 1815 (עזיבת הצרפתים, תבוסת נפולאון) בצפון איטליה. יש מסר מתריס נגד הכובש האוסטרי. מרד 1848 5 הימים של מילאנו. 1859 פיאמונטה משחרר ומספח את מילאנו שהופכת לגרעין איטליה המאוחדת. איטליה תיוושע כשתצליח לגרש את האוסטרים.

  1. בצרפת ויקטור הוגו גדול הרומנטיקנים הצרפתים. 1802-1885, כתב את LES MISERABLES הפוסט-רומנטי. הרומן המפורסם ביותר שלו הגיבן מנוטרהדאם.

החל לכתוב בגיל 14 עם ביטוי לרוח הרומנטית. 25.2.1830 מציג הצגת בכורה – דרמה רומנטית היסטורית (ספרדית – אקזוטי ורומנטי). HERNANI, מנודה בספרד של קרלוס V. חלק מהצופים מחא כפיים (רוח המוסקטרים, צעירים עם זקנים מחודדים ושיער ארוך) וחלק קרא בוז (נאו-קלאסיקאים, מבוגרים). תומכיו לבשו וסטים ורודים בכדי להזדהות והתפתחה קטטה. אחרי בכורת הרנני הרומנטיקה נהיה בלתי נפרדת מתרבות צרפת.

הרומן NOTRE DAME DE PARIS הוא שילוב של וולטר סקוט עם הרומן הגותי. חטיפתה של אזמרלדה ע"י הכומר המרושע פרולו הסוגר אותה בצינוק ולוחץ עליה להיכנע לו. בתמורה יציל אותה מאשמת שווא – רצח וכישוף. כאן יש לנו כומר חוטף; ויקטור הוגו שהיה קתולי מאד מתחיל לחזור בשאלה בתקופה זו. מרכיב נוסף בתקופה–ANAGNOSIS. פתאום הדמות מבינה שעומד מולה בן משפחה קרוב!

זה לקוח מעולם המחזה של אריסטו. משהו שמשנה הכל בעלילה. אזמרלדה מגלה שהיא בתה של משוגעת שמסתגרת מרצון בתא מאז שבתה נחטפה ע"י צוענים. המרכיב הרומנטי – אם ובת מתאחדות לקראת תליית הבת. יש הגזמה של תכונות אנושיות; קווזימודו דמות מפחידה מאד (=אפילו אצל מפלצות יכולה להתפתח אהבה), פרולו דמות מאד חולת מין…

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

מרד ההררו ב-1904

בתוך המשבר הזה של קבוצת ההררו נוצרה תופעת ספסרות- קניית אדמות מההררו בזול ומכירת האדמות למתיישבים ביוקר. עובדה זו יוצרת

הקולוניאליזם הגרמני

הקולוניאליזם – כיבוש האמריקות ע"י המעצמות הקולוניאליות זה חלק מתופעה מהמאה ה-17, שהגיעה לשיאה במאה ה-19. לגבי הספרדים, השלב הראשון

גירושים

המסמך של האו"ם בנושא יוצר יכולת שלנו להבין במה מדובר- טיהור אתני נחשב כפשע מלחמה, פשע נגד האנושות. זהו סילוק