למקין מתמודד בספרו עם שתי קבוצות של בעיות עקב הגדרת המונח, שבאות לידי ביטוי גם באמנה:
- לגבי איזה קבוצה המונח תקף? האם כל רצח כלפי קבוצת אנשים זה ג'נוסייד? כדי להשתמש במושג ג'נוסייד, יש להגדיר מהי קבוצה. שאלות אלו נובעות מהכשרתו של למקין כמשפטן- הוא רוצה שהגדרת ג'נוסייד תהיה ברורה ומובנת. האלה מהי קבוצה היא השאלה הקשה ביותר בניסיון לקבוע אם התקיים ג'נוסייד. כחלק מניסיון הגדרת הקבוצה משתמשים במונח קבוצת השתייכות ראשונית (לדוגמא- לאום היא קבוצה ראשונית יותר מקבוצת השתייכות סביב תחביב מסוים). למקין מדבר על כמה קבוצות אפשריות, שאינן בהכרח הקבוצות שדיברו עליהן במסמך האמנה של האום. הקבוצות בהן דן למקין הן: קבוצת לאום, קבוצה דתית, קבוצת הגזע, קבוצת תרבות, קבוצה פוליטית (דבר שקשור למלה"ע ה-2).
- מוטיבציה של השמדה: לפי למקין ללא מוטיבציה להשמדה לא ניתן לקרוא לג'נוסייד ג'נוסייד. יש להבדיל בין מוטיבציה של השמדה לאופן ביצוע הג'נוסייד\הרצח (לדוג': רצח מהיר של המון אנשים אינו בהכרח ג'נוסייד). הכוונה במוטיבציה היא תפיסה קולקטיבית של הקורבן. הג'נוסייד כפי שלמקין הבין אותו הוא איננו פשע שמבוצע כנגד המון אינדיבידואלים, אלא פשע שמבצעים אותו כנגד קולקטיב, הנתפס כקבוצה אחת אחידה. בשל כך, המוטיבציה להשמדה והרצון להשמיד קולקטיב היא זו שמשמעותית, ולא אקט הרצח עצמו. למקין גרס שחשוב להגדיר מהי מוטיבציה של השמדה, ולהבחין בין הגדרה זו לרצח המוני אחר.
למקין האמין שאין להתייחס לעניין המספרי כקריטריון של הגדרת ג'נוסייד.
אמנת האו"ם למניעת והענשת פשעי רצח עם:
אחרי פרסום ספרו של למקין הוקמה באו"ם וועדה ששמה אלפי חוות דעת על נושא הג'נוסייד, וב-1948 התקבלה אמנה עם נוסח מוסכם. האמנה הזו שרירה עד היום, ומהווה את נקודת המוצא להבנת הג'נוסייד המודרני.
- סעיף 1 – האמנה מפרטת שהיא מתייחסת לרצח עם בין אם הוא התרחש בימי שלום ובין אם הוא התרחש בימי מלחמה. נקודה זו היתה בדיון אינטנסיבי בתוך הוועדה שניסחה את האמנה. היו שטענו שג'נוסייד זה אירוע שיכול להתרחש רק בעת מלחמה, כי זה מה שהיה ידוע עד שנת 1948. ניסוח הגדרה זו חשוב, משום שכך הוא כולל גם קונפליקטים פנימיים, כגון מלחמת אזרחים, וקונפליקטים בעת שלום. בעת קביעת האמנה קיוו שיקומו מנגנונים שיאכפו את האמנה ויכפו אותה על מדינות שלא מכבדים אותה, בעזרת כוח צבאי, בתי משפט, ועוד.
- סעיף 2 – מכליל בהגדרת הג'נוסייד השמדה מלאה או חלקית. אף פעם לא בוצעה השמדה מלאה בהיסטוריה, אין מקרה אחד כזה. ההגדרה של "השמדה גמורה או חלקית" בכוונה עמומה (מה צריך להיות רוחב ההשמדה החלקית), כדי לכלול יותר אפשרויות. מבחינת המשפט הבינ"ל אין משמעות למה רצה הרוצח לעומת מה הוא הצליח לבצע בפועל.
סעיף 2 מגדיר גם מהי קבוצה לפי האמנה (לאומית, דתית, אתנית, גזעית). הכוונה בקבוצה לאומית היא קבוצה שמגדירה את עצמה כאומה או לאום, גם אם אין לה מדינה. קבוצה אתנית היא קבוצה לפי ההגדרה שלהם כלפי עצמם, קבוצה אתנית אינה אומה. כל קבוצה לאומית קשורה גם בקשר אתני מסוים, זה מונחים משלימים.
מההגדרה של קבוצה, הוצאו סוגי קבוצות שונות, כגון קבוצה תרבותית או קבוצה פוליטית. את הקבוצה הפוליטית הוציאו מהגדרת הג'נוסייד על מנת להוציא ממד פוליטי מהגדרה של ג'נוסייד. את הקבוצה התרבותית הוציאו מהגדרת ג'נוסייד משום שהמונח הינו מעורפל, והוא נכנס תחת קבוצה אתנית בתחומים רבים. גם הקבוצה המגדרית יצאה מההגדרה של קבוצה באמנת האו"ם.
סעיף 2 מגדיר גם המעשים הנכללים בג'נוסייד:
- הריגה
- גרימת נזק לגוף או לנפש
- העמדת קבוצה בתנאים שיכולים לגרום להשמדתה – עצם סיכונה של קבוצה ע"י נקיטת צעדים שיכולים לגרום לג'נוסייד, הינו מעשה שנכלל בתוך הגדרת פשע ג'נוסייד
- מניעת ילודה בקבוצה – יצירת תנאים שקבוצה לא תתקיים
- העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת במעשה כפייה – קרה לראשונה בשואת הארמנים, זו היתה תופעה מאוד נפוצה במקרים של רצח המוני במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20.
חמשת המעשים האלו, שנקראים אקט ג'נוסידי, הינם הרחבה גדולה, כמעט ללא גבולות, של מה נכלל בהגדרה של פשע ג'נוסייד. הגדרה זו היא רחבה, אך גם גורמת לבעיות כשאני מנסים לקבוע מה נכלל בהגדרת גנוסייד. חשוב לזכור שהאמנה נכתבה כדי לתת לבתי המשפט כלי להתמודד עם מקרים שונים שחשודים כג'נוסייד. למעשה, האמנה לא רק קובעת מהו ג'נוסייד, איזה קבוצות נכללות במסגרת קבוצה שלגביה ג'נוסייד תקף, אלא גם קובעת מהו אקט ג'נוסידי.
כוונה ג'נוסידית – תכנון וכוונה תחילה לביצוע ג'נוסיד, ביצוע אחד מהמעשים הנכללים בהגדרת אקט ג'נוסידי.
- סעיף 3 – מגדיר את המעשים שאדם נענש עליהם ושמוגדרים כפשע על פי האמנה:
- השמדת עם
- קשר לבצע השמדת עם
- הסתה ישירה\עקיפה לביצוע רצח עם
- ניסיון ביצוע רצח עם
- השתתפות ברצח עם