הוא גם מתפלצף – איך כדאי לי להשתגע? אמו אמאדיס או כמו אורלנדו? הוא בוחר את המודל שבא לו לאמץ. לא בא לי על אורלנדו, אני אלך על אמאדיס (נזיר סגפן שמחכה לשעת כושר כדי לחזור לאוראנה אהובתו). אני לא רוצה אורלדו! אנג'ליקה בגדה באהבתו, אז אני אירגע ואתבודד.
בהתנהגות הגיבור יש משהו שמהווה פרשנות על ספרויות אחרות. זה פארודיה, חיקוי סגנון של אחר. מטא-רומן שדן ברומנים אחרים בתיווך דמות אוכלת ספרים. פרק 6 – רוצים לשרוף רומני אבירים ושורפים כל מה שקיחוטה עלול לחזור ולקרוא (שטויות שיגרמו לו שוב לצאת לדרך).
יש כאן סיפור שהוא מסביב לגרעין ספרותי קודם נלעג מבלי להציע תחליף של ממש. כי נדודיו הריקניים וחסרי פואנטה, זה לא מטורף אמיתי.
למה זו אסתטיקה בארוקית? זו מהות הבארוק, משחק בין הממשיות לריקנות. אחיזת עיניים, טשטוש הגבול בין מציאות לדימיון ובין אמת לשקר.
מה סנצ'ו אומר כשקיחוטה רוצה לכתוב לדולצינאה מכתב אהבה? "היא לא יודעת לקרוא, מה היא תעשה?". קיחוטה משוגע חכם מאד. הוא מודע לכך שיש לו בעיה, אך מייחס אותה להשפעת קוסמים שגורמים לאנשים לחשוב שדולצינאה איכרה כשהיא בעצם נסיכה-מלומדת. דולצינאה נראית גסה (בת של איכר עשיר), אך לקיחוטה היא נראית נסיכה עדינה. מי צודק? לדעתו הוא, אבל לא מכחיש שלאחרים היא נראית אחרת. וזה עוזר, כי אחרת היו באים לקחת אותה. זו מהות הבארוק.
התקופה המפוארת ביותר בספרות הספרדית חלה במקרה בתקופת שבה הבארוק היה באופנה. צירוף מקרים שגורם לתוצר של בארוק. וריאציה על אותו נושא – בארוק. קונספירציות, אינטריגות, תעתועי ראייה. קרדיניו בארוקי להפליא! לוסינדה לכאורה מסכימה להינשא לפרננדו אבל היא מחזיקה סכין ומתכוונת להתאבד. שייקספיר הוא התגלמות הבארוק באנגליה. זה משחק מראות. זה דומה למציאות, אבל הפוך. תחפושות, אישה שמחופשת לגבר, נזיר מחופש לספר. מה עוד? האמת החשודה, LA VERDAD SOSPECHOSA.
קיחוטה אינו הרומן הראשון בהיסטוריה. הרומן הראשון – מאה 3 לפנה"ס ביוון? אולי ספר טוביה הוא הרומן הראשון בכלל? בכל אופן זה לא החידוש בז'אנר. איזה סוג רומן זה? רומן מלגלג. קיחוטה הוא ראשון הרומנים רק בתנאי שנייחס למונח רומן משמעות של סיפור אמיתי המכבד את כללי הסבירות. אפם ככה, קיחוטה נחשב אולי לראשון הרומנים. הכל מציאותי – הפלאי הוא אשלייתו של קיחוטה.
לקראת הסוף סנצ'ו נדבק בטירוף של קיחוטה. "אני רוצה להיות מושל אי!". למה אי? באמאדיס דה גאולה עוברים מאי לאי, זו קריצה.
גדולי מחזאי ספרד בתקופה:
- LOPA DE VEGA – FUENTE OREJUNA. מעיין הכבשים. 1562-1635. פתיין סכסכן ודרמטי כמו דמויותיו, כתב כ-400 מחזות.
- TIRSO DE MOLINS–כתב את אחת הגרסאות הראשונות לדון חואן. משקר כל הזמן לכולן, קורא תיגר על פסל והפסל קם לחיים בסוף ולוקח אותו לגיהינום.
- JUAN RUIZ DE ALARCON–
- CALDERON DE LA BARCA – נפטר 1665 "החיים הם חלום". סוגרים אדם בצינוק כדי שלא יתממשו נבואותיו.
גם לגבי הכותבים לא ברור מה הגבול בין מציאות לשקר. הם עצמם אהבו להתעטף באשלייה. זו אולי מהות הבארוק – החיים הם חלום.
- EL PERO QUE NI COME NI DEJA A OTROS A COMER. מטאפורה לאישה שאהבה פעם גבר והוא אהב אותה ומנסה בכ"ז לחבל באהבותיו למרות שלא אוהבת אותו יותר.
למרות מלחמה בין אנגליה לספרד ובין צרפת לבפרד כל אירופה מאמצת את האסתטיקה הספרדית וסופרים רבים יודעים ספרדית כדי לקרוא בשפת המקור. ספרד כמובילה בתקופת הבארוק.
- QUEVEDO האף וגונגורה–
2 מחברי סונטות בני אותו דור, QUEVEDO ו-GONGORA. הכל מותר, אל תהיו פרוטסטנטים. ישועים. העולם הבא הוא האמת, זה הבל הבלים, אבל הבל נחמד מאד. CARPE DIAM, נצל את היום. וMEMENTO MORRI, זכור כי הכל ימות.
גונגורה אומר: כל היופי הזה יהפוך לכלום. אדמה, עפר, אבק. זה מאד בארוק, מזכירים שהכל הבל הבלים. תעמולה קתולית – חיינו כלום, בואו לכנסייה. קונטרסט בין יופי לכלום. זה הבל הבלים אבל אולי נמצא בזה עניין? אנשי הבארוק חושניים. זה הכל הבל אז בוא נהנה, אין לזה חשיבות.
גונגורה כותב "שערה כ"כ זהוב שהשמש מתחבאת, היא כ"כ בהירה שהחבצלת מתקנאה, שפתיה כ"כ אדומות…" (אידיאל היופי בארץ של שחרחרים.)
האף- סונטה סאטירית ייתכן אנטישמית.