במי הנזיר מלווה? בדמות אלגורית, דון אהב, DON AMOR. זו דמות שמגלמת את האהב, משהו שמגיע מהספרות הצרפתית דווקא ולא מהערבית. זו השראה של ספר צרפתי מצליח מהמאה ה-13 שנקרא "רומן הורד" ומדבר על אהבה בדרכי משל. המאהב מנסה לכבוש את מושא אהובתו בדרך שהיא סדרת מאבקים בין רגשות. העלמה שהגיבור מתאהב בה היא ביישנית (התכונה הזו מקבל דמות גבר). כל מי שהגיבור נתקל בו הוא רגש מואנש על פני 15,000 שורות ומאות דמויות שכל מטרתן לתאר מפגש בין עלמה ועלם.בסוף החיילים מסתערים על העיר וקוטפים את הורד (=ליל כלולות).
- MIO CID – אפוס בסגנון צרפתי עם גיבור מושפע מהעולם הערבי
- BUEN AMOR – מקאמה ערבי עם השפעות נוצריות.
ספרות איטלקית מאות 13-14 – השפעות פרובנסאליות, הסונטה (DULCE STIL NOVO) ודנטה כממציא האיטלקית.
למה לקח כ"כ הרבה זמן עד שהגיע הטקסט הראשון באיטלקית? האיטלקית הכי קרובה ללטינית. אבי האיטלקית – דנטה אליגיירי. לפניו יש להגים לטינו-רומאניים.
הטקסט הראשון באיטלקית – היצירה הבאמת ראשונה היא ע"י מייסד מסדר הפרנציסקנים SAN FRANSISCO ממחוז אומבריה מצפון מערב פירנצה. הוא כתב המנון לכל מה שנברא ע"י האל, שיכתב את מזמור תהילים. האיטלקית שלו גסה ולא מעודנת כמו מה שיגיע אחריו.
1230 – ספרות ראשונה ברמה בסיביליה, בחצר הקיסר הגרמני פרידריך השני בפלרמו. הוא גייס כישרונות שהיו הראשונים לכתוב ספרות ברמה. שם הומצא פורמט הסונטו14 שורות המחולקות בין 4 בתים, באסכולה הסיציליאנית 4 4 3 3 .
שלוחה נוספת של השירה האיטלקית מפורמט סונטו מגיע בין בולוניה לפירנצה. 1280-1310 האסכולה DOLCE STIL NOVO"הסגנון הערב החדש", כך קרא לה דנטה. מייסדי האסכולה לא כתבו בשפה אחת איטלקית אלא כל אחד בלהג שלו.
- דנטה
1265-1321 דנטה. הוא עושה מהפך מלהג מקומי לספרות לאומית. מתחיל את דרכו כמייצג של הDOLCE STIL NOVO, ומכיר בחובו לאסכולה הזו, אינו אלא משורר טוסקני/פלורנטיני בתחילת דרכו. לבסוף משתדרג ממשורר מקומי פלורנטיני למשורר הלאומי האיטלקי. שם ספרו הראשון – LA VITA NOVA 1292-1294, ספר אוטוביוגרפיה מדומה.
- הדורות מעדיפים לזכור את דנטה כמשורר הויטה נואובה ולא כאיש פוליטי שהוגלה מארצו.
נזכיר ששירת הטרובאדורים של פרובאנס התפשטה לקטלוניה ולצפון איטליה. בפרובאנס יש שירים נפרדים שכל טרובאדור ביצע לבד. במדינות שהושפעו במאות ה-13-14 דאגו לקבץ את השירים בפורמט של שירונים, CANSIONERE. בקבצים הללו נמצאים מיטב השירים של פרובאנס עבור מי שאינם מכירים אותם בגרסא המקורית. חיברו סקירות ביוגרפיות קצרות מאד על כל משורר שנמצא בקובץ (בפרובנסאלית). תערובת בין קטעי שירה לקטעים פרוזאיים על חיי המשורר (גיאם דה פאוטייה מאקווטוניה, ג'ופרי רודל…).
זה הפורמט שדנטה ממשיך כשכותב את הויטה נובה. הוא מחבר את השירים ואת הקטעים הביוגרפיים שבין שיר לשיר, זה החידוש הגדול.
כמיהה אפלטונית:
דנטה כותב שירים על אהבתו לאישה בשם BEATRICE, אצילה עשירה בפירנצה שנראה שדנטה לא באמת הכיר אלא ראה פעם אחת בכנסייה כשהיה בן 9. היא נפטרה שנתיים לפני חיבור השירים, לאחר מותה אפשר לכתוב מה שרוצים. לא קרה ביניהם כלום. דנטה ממציא סיפור אהבה שמעולם לא התקיים (בדור אחר יהיו אלו פטרארכה ולאורה). תוצאת המניפולציה – טקסט ממשי. דנטה מתפרק לשתי ישויות; האמיתית וזו שבטקסט, הספרותית.
1303 – 3 שנים אחרי שהוגלה מפירנצה על שתמך בסיעה שהפסידה במאבק ונמלט מגזר דין מוות צפונה. הוא מעולם לא חזר לפירנצה והתחיל לכתוב כדי להתמודד עם הטרגדיה האישית. הוא מחליט להחליף את מולדתו האהובה באחת שעתידה לקום, אך עוד לא קיימת. גרמניה קיימת אז עד סיציליה, מדינות האפיפיור בגיבוי צרפתי נלחמות באימפריה.דנטה מנסה לדרבן תהליך הקמת מדינה ששמה איטליה באמצעות יצירת שפה ספרותית המשותפת לכל האיטלקים.
על כן, ב-1303 הוא כותב טקסט בלטינית שנקרא DE VULGARI ELOQUENCIA, אומנות הנאום בשפה המדוברת (=שאינה לטינית). זו האירוניה – הוא כותב את המסה בלטינית, שהיא כמתווכת, כדי לקבוע סט כללים, כדי שלא יגידו שיש בעיה בלהג האיטלקי שלו.VULGARI =/= LATIN
דנטה מנסה לתאר את השפה העתידית שבה רוצה שייכתבו להבא את הספרות; VOLGARI משודרגת ע"י המפעל הספרותי, VOLGARE ILLUSTRE. זה טקסט מאד תיאורטי, הוא כותב בלטינית על שפה שכלל לא קיימת. הוא רואה איטליה עתידית שמבוססת על הגדולה הרומית שכוללת את כל שטחי איטליה המודרנית, מאמין שהשפה תייצר לאומיות.
1304-1321 – הקומדיה האלוהית. יצירה בשפה שעוד לא קיימת, שנוצרת עם יצירת הטקסט. היצירה הלכה למעשה יוצרת שפה, כמו שהמליץ בספרו VOLGARI ELOQUENCIA. זה להג פלורנטיני משופר, שפה שאפשר לכתוב בה יותר מסונטים (=/= סונטות).
17 שנה נע ונד בצפון איטליה אבל עד מותו ב-1321 הוא מניח טיוטא סופית של "הקומדיה". איך יצר שפה? שאל משפות אחרות, בראש ובראשונה מלטינית. הוא לקח מילים מהלטינית והלביש אותן על תבניות פלורנטיניות. כמו כן נעזר בפרובנסאלית הצרפתית. הוא יצר שפה שאפשר לתאר בה הכל, את כל העולם, עולם תחתון, גן עדן, ארץ. אין שום דבר שקיים שאי אפשר לתאר עם מה שיצר. כך נוצרת האיטלקית הספרותית.
100 השירים של הקומדיה האלוהית מספרים על התופת, ההמתנה לגאולה וגם העדן. זה כל מה שיש בעולמינו. קראנו את שיר 33 שמתמקד בUGOLINO כמי שעונשו לטרוף את הבישופ; זה עונש גם לבישופ וגם לאוגולינו. העונש מתאים לחטא. מה פה העונש הכפול? הבישופ נאכל כי גרם לרוזן לאכול את גופות נכדיו כשגסס ברעב והרוזן נענש באכילת הבישופ על בגידתו שהובילה למצב הזה.
זה סיפור האנושות עד תקופתו של דנטה; מיתולוגיה, מקרא, היסטוריה רומית/יוונית, היסטוריה