הג'נוסייד הארמני היה בשנים 1914-1916-1917. ג'נוסייד זה הושפע ממציאות שמלווה אותו עד היום, מציאות של הכחשה. הג'נוסייד הארמני הוא הג'נוסייד היחיד במאה ה-20 בו הרוצח לא מכיר בזה שהוא ביצע ג'נוסייד. תורכיה מעולם לא הכירה באחריותה לרצח העם. אין פה הכחשה קלאסית, אלא התעלמות והקטנת אחריות.
השאלה הלאומית באימפריה העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-19:
האימפ' העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-19 היתה אימפ' רב לאומיץ, שעד המאה ה-19 היתה גם רב אתנית, תרבותית, דתית. עד המאה ה-19 הלאומים השונים לא הוגדרו במובן אומות כפי שהמושג אומות משמש כיום, וכפי שהחל לשמש במחצית השניה של המאה ה-19. האימפ' העות'מאנית היתה גוף מדינתי ענק, שכולל בתוכו עשרות קבוצות אתניות דתיות.
במחצית השנייה של המאה ה-19 השתנתה ההגדרה הלאומית, הופיעו תנועות לאומיות ברחבי אירופה. השאלה הלאומית מתקשרת לסוגיה הארמנית בכך שהארמנים היו הקבוצה הנוצרית הגדולה ביותר שחיה באימפריה העות'מאנית בשטחים האסיאתיים. האימפריה העות'מאנית החלה לאבד את השטחים האסיאתיים ואת השטחים בבלקן. הארמנים כקבוצה לאומית לא ישבה בשטחים האירופאיים של האימפ' העות'מאנית (הבלקן) אלא בשטחי רמת אנטליה, שהיא חלק מהשטחים האסיאתיים של האימפ'.
ההתעוררות הלאומית של הארמנים קמה בהשפעת תנועות אחרות, כמו הסרביות. החלה לצמוח תנועה לאומית ארמנית, אשר דומה למאפיינים של מדינות אחרות באירופה, כמו שאיפה לעצמאות מדינתית ארמנית (=שאיפה של הגורמים הרדיקליים יותר), או שאיפה להגעה להסדרה מעוגנת וקבועה של סטטוס קוו באימפ' העות'מאנית כאימפ' רב לאומית בהסדר אוטונומי חלקי (=שאיפה של רוב הארמנים, הזרמים המתונים יותר). השאיפה המתונה יותר לא דחפה לעצמאות מלאה.
הארמנים שמרו על זאת לאומית במשך מאות שנים, הם למעשה האומה הראשונה שקיבלה את הנצרות באימפ' המזרחית אחרי החלוקה בין רומא וביזנטיון. היתה מדינה ארמנית חזקה באנטוליה במשך מאות שנים, הארמנים הם עם שורשי עם זהות מיוחדת במשך מאות שנים. מבחינת הארמנים יש זהות מלאה בין לאום לבין דת, בדומה ליהודים.
הבעיה הלאומית שהתעוררה במאה ה-19 לוותה בתהליך שקיעה של האימפ' העות'מאנית, אל מול העלייה של מעצמות אימפריאליות חזקות באירופה כמו בריטניה, צרפת, רוסיה ועוד. האימפ' היתה בתהליך התנוונות ושקיעה. המציאות באימפ' העות'מאנית הלכה והחריפה, לצד השקיעה הפנימית החלה התפוררות לאומית חזקה, במיוחד בקרב העמים הנוצריים. נוצרה שכבת הנהגה בקרב הארמנים ושיח בין הארמנים למעצמות אירופה. שכבת ההנהגה כללה משכילים, עורכי דין, סוחרים ועוד.
אירועי 1894-1896 – ההשמדה ההמונית בארמנים:
היתה שורה של אירועים שעיצבו את היחסים בין הארמנים לאימפ' העות'מאנית. בשנתיים האלו, במזרח האימפ', התרחשו שורה של מעשי טבח קשים שמי שביצע אותם היו כוחות סמי פורמליים של הצבא העות'מאני. שורת אירועים אלו הפכו מבחינת הארמנים לציון דרך ביחסים שלהם עם המדינה העות'מאנית. באירועים אלו, נרצחים כ-200,000 ארמנים במשך שנתיים.
בשנתיים אלו התרחשה הוראה לבצע אלימות בארמנים, שיצאה כנראה מהסולטאן. בשנים אלו התחזקו כנראה בתנועה הארמנית גורמים רדיקליים ששאפו לעצמאות, ועודדו התקוממות להקמת מדינה ארמנית שתפרוש מהאימפ' העות'מאנית.
חשוב להבין את הרקע לעליית כוחם של הרדיקלים בשנות ה-80-90 של המאה ה-19. התפיסה שמשכה לכיוון הקיצוני נבעה מעליית כוחה של רוסיה כאימפ' מובילה במזרח אירופה ובאזור קווקז, ובמקביל החלה ירידת כוח האימפ' העות'מאנית באזור עקב המרד היווני והסרבי. רוסיה הפכה לגורם המרכזי שפרס את חסותו באזור הבלקן ומזרח אנטוליה. עליית כוחה של רוסיה יצר קשר חדש של רדיקלים ארמנים עם מעצמה אירופאית חדשה. בגלל היריבות הבלתי פוסקת של רוסיה עם האימפ' העות'מאנית הארמנים נתפסו על ידי רוסיה כגורם מסייע, המחשבה הלאומית הרדיקלית הארמנית הפך לכלי משחק בידי רוסיה במערכת היריבות האימפריאלית הגדולה בין רוסיה לאימפ' העות'מאנית.
הפעולה הראשונה, של רצח 200,000 ארמנים היתה פעולה מכוונת לדיכוי התנועה הלאומית הארמנית. הסיבות לטבח שהיה בשנתיים האלו היו דומות לסיבות לטבח הארמני. המהלך שראה בארמנים כאיום לאימפ' נולד ב-1894-1896, והמשיך בעת הג'נוסייד הארמני. יש חוקרים שאומרים שיש לבחון את הג'נוסייד החל מהרציחות הגדולות של 94-96, אך יחד עם זאת חשוב לזכור שאירועי 94-96 לא נועדו לחסל את קיומם של הארמנים באימפ' העות'מאנית, בניגוד לאירוע 1915 שכן נועדו לחסל את כל הארמנים באימפ'. אירועים אלו נועדו להפוך את האוכלוסייה הארמנית לצייתנית וכנועה, להיות פעולת ענישה קשה ורצחנית אבל עם תכלית מסוימת מוגדרת.
הפעולה הראשונה של רצח ה-200,000 היתה בעיקר גברים (60%). זה היה פוגרום שבמהלכו נרצחו גם נשים וילדים, אבל עיקר הפעולה היתה מכוונת נגד גברים. את הרציחות הללו ביצעו כוחות מגויסים באימפ' העות'מאנית, יחידות לוחמות.
הג'נוסייד התרחש באזורים בהם האחיזה של האימפ' היתה חלשה, דווקא בגלל זה ההתחזקות הלאומית הארמנית במזרח העלתה חששות.