פרולו נעמד על הגג ומתבונן בתליית אזמרלדה, קווזימודו דוחף אותו מהגג. פרולו רואה את התהום ופרולו שיכול להציל אותו דוחף אותו כל הדרך למטה (בניגוד למאורסים שם רנצ'ו סולח לרודריגו). אזמרלדה נתלית, פרולו נדחף לתהום, קווזימודו מת כשמחזיק את גופתה של אמרלדה בבית קברות המוני לנתלים. קווזימודו הופך לשלד עם אזמרלדה ושני השלדים חוברים לאחר המוות.
פבוס היפה והרדוד שאזמרלדה אהבה סופו הגרוע מכל עפ"י הוגו – הוא התחתן והביא הרבה ילדים. מישהו שנענש על התנהגותו השלילית לאזמרלדה בכך שסתם הופך לאבא רגיל. אנטיתזה של מנזוני! רנצ'ו מקבל פרס – בית וילדים. בעיניו זה סוף מצוין. אבל המוות הוא סוף רומנטי מובהק; שמחה ושגרה זה לא לגיבורים טובים. הקיצוניות של הדמות הרומנטית (גם פרולו, גם קווזימודו) מנוגדת לפבוס המשעמם. הוגו בעצמו אומר ברומן שקווזימודו הוא הרוח הפועמת בתוך מבנה האבן של הנוטרה דאם. הכנסייה מתבטלת מול ההמצאה החדשה – הדפוס. ביטוי לחזרה בשאלה!
קווזימודו כהגדלה של הגורגוילים, כשמסתובב ביניהם לא ברור אם הוא אבן שהפך אדם או שהפסלים קפאו.
הרומנטיקה כאידיאליזם. לוצ'יה ורנצ'ו – סיפור אידיאליסטי. גם אזמרלדה. הדמויות לא פוגשות במציאות (הקצנת זכרונות, כמו רוע). מפלצת כמו קוויזימודו לא קיימת הרי במציאות.
הכל מוקצן כדי להעביר מסר אידיאליסטי. כשהציבור התעייף מהמסרים שמדגישים אמת טוטאלית יש מתכון חדש – תיאור המציאות ממבט מצלמה.
1850 – מצלמה פרימיטיבית, אפשר לתפוס מציאות. המהפכה הכושלת של אביב העמים 1848 שניזונה מערכים רומנטיים? בולגריה, מילאנו, צרפת (יוני 1848, הבורגנות הכריזה על רפובליקה וטבחה בפועלים. מי היה שם? קרל מרקס.)
אין טעם לשאוף לאידיאלים גבוהים מדי. נשאף לחיות כמו החזיר שמסתכל רק לאדמה למטה.
מות הרומנטיקה – מות האופנות, אכזבה מאביב העמים, המצאת המצלמה, דיקנס (המודל האנגלי, עבודת פרך של ילדים, עוני, עצב עמוק). הולדת הריאליזם!
העיתונות כמובילה בהמצאת הריאליזם.
1840- פירסום פרקים של ספרים בעיתונות השבועית. רוב יצירות המאה ה-19 המאוחרת הם סיפורים שיכלו להיכתב ב-5 שורות ותופסים 2 כרכים! בלזק שאינו ריאליסט אמיתי (למרות שהסובייטים ראו בו אבי הריאליזם) ונולד לפני 1848. בלזק מערב גורמים על-טבעיים ב-URSULE MINOROOT (אביה בא בחלום ואמר לה מה לעשות).
- GUSTAVE FLAUBERT– היה מאד מודע ליתרונות שבפרוטו-מצלמה, ה-DAGUERREotype. מדאם בובארי היה סיפור פלילי שהוא קרא בעיתון ברכבת על אישה שניהלה רומנים, שקעה בחובות והתאבדה. מטייל בעולם ומשתעמם מכל מקום עד שהוא חוזר לנורמנדי וכותב עליה. ריאליסט מטבעו.
- EMILE ZOLA–הנטורליזם, הטבע האנושי, האינסטינקטים הרעים, יצר האדם רע מנעוריו. המדע שמתאר את הטבע במאה ה-19 הוא הדת החדשה.זולה משתף פעולה עם מדענים, כותב על מדע –ROUGOR, MACQUARD. "ביולוגיה =D’UNE FAMILLE SOUS LE SECOND REPUBLIQUEHISTOIRE NATURELLE". כותב על חוקר חרקים וכותב כך גם על האדם הצדדיו המכוערים ביותר. אין נשמה, יש תורשה.
- GUY DE MAUPASSANT–BELLE AMIE. ג'יגולו נוכל שהתקדם בדרכים לא דרכים, מספר על עצמו כעל זונה ספרותית.
- ECA DE QUEIROZ–OS MAIAS.
גדול סופרי פורטוגל במאה ה-19. בפורטוגל הספרות נצבעת בצבעים עליזים יותר והסופר מלגלג על החברה במקום לגנות אותה. פחות יאוש (רוע כמחלה ביולוגית) ויותר שעשוע.
הוא היה קונסול ודיפלומט בתקופה בה הצרפתית היא שפה שלטת באירופה וקרא את הריאליסטים הצרפתים.
עלילת הספר מתרחשת בשנות ה-80 של המאה ה-19 ועוסקת בבית מאיה, משפחה אצילית מהכפר שחוזרת לליסבון ומנסה להשתלב בחברה הבזבזנית של הבורגנים/נובו-רישים והאצילים. זו תחילת הסוף של המשפחה אבל הסובלת מהרבה דרמה; אח מנהל רומן עם אישה שלא ידע שהיא אחותו.
AFONSO מת מצער כשהוא מגלה את השערורייה בין שני נכדיו ומייצג את הערכים השמרנים של האצולה הכפרית בפורטוגל. בנו נושא לאישה את מריה מונפורטה הנואפת שבורחת עם בתם ומשאירה אותו עם בנם. מריה מחליפה מספר זהויות ומתחתנת ומביאה ילדים ממספר גברים. חושבים שהבת מתה באיטליה. MARIA EDUARDA שבה לליסבון ומנהלת שם אורח חיים נהנתני.
שקיעתה המוסרית של משפחה שבה שני אחים מסוגלים לנהל רומן מבלי לדעת שהם אחים היא משפחה שמשהו לא בסדר איתה.
AFONSO
MARIA MONFORTE PEDRO
MARIA EDUARDA CARLOS
קרלוס ממשיך את הרומן עם אחותו ביודעין מתוך פחדנות וחוסר עמוד שדרה . הוא מעכב את גילוי הסוד למריה אדוארדה כי לא ידע איך לומר לה. החן שהוא מוצא במשכב עם אחותו (שמתישהו הוא נגעל ממנה) נובע מחולשתו. הוא מתרץ את חולשת אופיו בשאריות התשוקה שיש לו לאחותו וכשגם זה נגמר הוא אומר לחברו הטוב EGA לספר לה את האמת ובורח לכפר שם מתכנן מסעות לקצות העולם להתמודד עם השערוריה.
אלו דמויות מעניינות הרבה יותר ממדאם בובארי שיש מיליון כמוהה. זה קורה פעם במאה שנה בליסבון (גילוי עריות). יש כאן יסודות של טרגדיה יוונית (אלקטרה שמתאהבת באחיה אורסטס ילדי אגממנון, אדיפוס…). זה מה שאריסטו קרא לו הכרה במרכיב הנחוץ בטרגדיה.
המציאות כזירת סיפור לא בנאלית כלל. גבול הסוגה/אופנה הריאליסטית. האם הוא עוד ריאליסטי? זה יכול היה לקרות במציאות… כללי הסבירות הריאליסטית נשמרים והסופר משתדל לתת הסבר רציונלי להתפתחות הסיפור.
אביו של QUEROZ הכניס אישה להריון שלאחר מכן נשא לאישה. הוא לא רצה להכיר בבן שנולד בחטא בגלל קתוליות חריפה. הוא לא הכיר בבנו עד שהיה בן 40, למרות שהיו לו אחים אחרים מאב ואם זהים ניסו להעלים את QUEROZ מהמשפחה!