ספרות צרפתית של ימי הביניים מאות 12-13 – השילוב בין הז'אנרים.
ספרות צרפתית שהושפעה מספרות פרובנסאלית. ספרות מחוספסת שעסקה במלחמה, נרטיבית. בדרום – לירית רומנטית. מה קורה כשמזרימים רוח פרובנסאלית לספרות הצרפתית? נולד הסיפור/רומן החצרוני. 1160 – הרומאנסה החצרונית (רוח חצרונית=אהבה אפלטונית לאשת איש בלתי מושגת).
הגיבורים עוסקים באהבה ולא במלחמה. המלחמה – רק כדי להוכיח את אהבתם וגבורתם לבחירת ליבם. הרומאנסה היא רוח שירה שמשפיעה על תכנים אפיים, זה מעין בין כלאיים. לפני שהציגו נשים יפות לסיפורים הגיבורים היו פראים, פתאום הם אבירים חייכנים.
בבסיס השירה הטרובדורית יש משחק מילים חשוב וגרעיני – COR, CUER (לב) מול CORS (גוף).
איפה? אפוס רומאנטי עם התרחשות. אפשר למקם את העלילה בבריטניה של המאה ה-5 (אקזוטי – רחוק וישן). האנגליה אצולה דוברת צרפתית, אך בני המעמדות הפשוטים דיברו אנגליתעד המאה ה-14. הדימיון בשפה ובתרבות בין האצולה האנגלו-רומאנית לאצולה הצרפתית מסביר למה אימצו אותם בספרות הצרפתית של המאה ה-12. לונדון כעיר דוברת צרפתית הייתה חשובה מפריז! (מפותחת, עשירה וכו'). זה עניין של יוקרה.
מי? הולכים על דמות חצי היסטורית חצי אגדית, המלך ארתור. מצביא קלטי שניסה להתמודד נגד פלישות הסקסונים (הפולשים הרעים) והפך לדמות אגדית. ארתור מייצג מסורת קלטית שעברה שינוי בחברה נורמנית.
למה בכלל צריך לעבור מקום? פחות מחייב, הדימיון יכול להפליג ולא צריך לשמור על הגבול בין הCORS/COR.
ברומאנסה דברים באמת קורים. על אף שזה אסור האהוב והאהובה נפגשים ומנהלים קשרים אסורים. זה מתאפשר עקב הריחוק לאנגליה של המאה ה-5.
הסיפורים:
- טריסטאן ואיזולדה TRISTAN ISEUT/ISOLDAתומאס מלונדון. איך האהבה האסורה מתממשת? שיקוי אהבה! פותר בעיה מוסרית.
הדמויות:- איזולדה לבנת הידיים – אשתו של טריסטאן שלא שוכב איתה.
- טריסטאן – שוכב עם איזולדה
- איזולדה – אשתו של מארק
- מארק – מלך, דודו של טריסטאן.
הסיפור מתרחש בקצה אנגליה, בCORNWELL. שולחים את טריסטאן לוויילס כדי שלא ישכב עם איזולדה, אבל הוא כל פעם חוזר בתחפושת (משוגע, ליצן, מצורע). תמיד הם מצליחים להתייחד, אח"כ טריסטאן מתחרט ונס לוויילס. שלחו אותו לBRITANY, השפיץ המערבי של צרפת. בבריטאני פוגש איזולה אחרת, לבנת ידיים. הבעיה היא שהאיזון בין הCOR לCORS מופר.
מארק –CORS- איזולדה –COR+CORS – טריסטאן. כלום לאיזולדה לבנת הידיים.
טריסטאן נהנה גם מגופה וגם מליבה של איזולדה.
חוסר האיזון כפול –לאיזולדה לבנת הידיים אין לא COR ולא CORS של טריסטאן.
הוא פונה לקהרדין, אחיה של איזולדה לבנת הידיים, ואומר לו שהוא מאוהב באישה אחרת וקהרדין משתכנע לעזור לו ומפגיש ביניהם. כשטריסטאן גוסס רק לאיזולדה יש תרופה עבורו והוא שולח את קהרדין להביא אותה אליו. איזולדה לבנת הידיים שומעת את זה, נפגעת ומשקרת ואומרת לטריסטאן שאיזולדה לא רצתה לבוא (המפרש שחור, סימן שהוסכם מראש). הוא מת מצער. איזולדה מגיעה באיחור, רואה שהוא מת ומתה לצידו מצער.
התוצאה – מות הנאהבים. המסר – אהבות אסורות מתממשות לא רק בבריטניה הרחוקה אלא גם במוות. אהבות שלא אפשריות בחיים מתממשות במוות. מודל שמתחיל בטריסטאן ואיזולדה והשפיע על מימוש אהבות אסורות בעולם המערבי (רומיאו ויוליה למשל).
הקלטיים תופשים מוות מאד שונה מאיתנו. המוות הוא הפלגה לכיוון השקיעה (השקיעה שם נמשכת שעות). המוות אצלם הוא מושג אמורפי מאד. היום לא יום והלילה לא לילה. טשטוש הגבול בין חיים ומוות.
הטקסט הזה חתרני וכתבי היד מושחתים. הגרסא השלמה ביותר היא מתירגום לגרמנית של הכתב של הסופר הצרפתי THOMAS OF LONDON.
- לנסלוט LANCELOT. סיפור שנכתב ע"י סופר חשוב מאד, CHRETIEN DE TROYER בין 1170-1190. פחות בוטה ויותר עדין מטריסטאן. דילל את החתרנות בדיאלוגים ארוכים. כתב 6 רומאנסות ארוכות מאד!
אהבה אסורה שמתממשת במקום מוזר (ספק חיים ספק מוות).
האביר MELEAGANT חוטף את גווינבר אישתו של ארתור שלנסלוט (אביר השולחן העגול) מאוהב בה אהבה אפלטונית. הוא מביא אותה לממלכת GORE, ממלכת המתים. אם נכנסים לשם אי אפשר לצאת. יש שם גם הרבה שבויים מחצרו של ארתור המחכים לפדיון.לנסלוט יוצא לחפש את המלכה (כמשרת המלך + אוהב אותה), אך לGORE אי אפשר להיכנס אם לא נכנסים למצב של מוות (לא ממש מוות). לשם כך לנסלוט עולה על עגלת המתים (וזה גם שם הסיפור, לנסלוט ועגלת המתים). באופן ריטואלי הוא מת ונכנס לממלכת המתים. איך גווינבר נכנסה? לא ידוע. נחטפה. בעצם עגלת המתים הייתה המקום בו שמו את גופות המוצאים להורג, הקהל היה יורק עליהם ומשחית אותן. זו השפלה מוחלטת. בGORRE הוא פוגש את גווינבר והם מבלים שם לילה אחד ביחד, במקום בו אין חוקים. הוא פוצע את ידיו כשפרץ את הסורגים לחדרה של גווינבר והדם כאילו מראה שגווינבר שכבה עם אדם אחר ולנסלוט צריך לצאת להגנתו בדו קרב. KNIGHT OF THE CART.
בבוקר לנסלוט מתגנב החוצה HIS BODY GOES BUT HIS HEART REMAINS עם בוא השחר. זה מוטיב הפנטזיה מהשירה הפרובנסלית ("כמה הייתי רוצה להיכנס לחדרך ולצאת עם שחר").
כאן יש לנו מימוש. לנסלוט מגן על KAY כדי לזכות אותו מאשמה ששכב עם גווינבר. זו אירוניה.
- בגרסאות אחרות כתוב שמהלילה הזה נולד GALAAD, התגלמות הצדיקות שזכאי למצוא את הגביע הקדוש (כמו שלמה שיצא מהחטא של דוד ובת שבע).
גווינבר כועסת על לנסלוט שבכלל היסס אם לעלות לעגלת המתים. בסוף מתרצה ומזמינה אותו לבוא. יש אירוניה – שמועה על מות לנסלוט בתוך ממלכת המתים. בסוף הוא מצליח לפדות את כולם ולחזור לממלכת ארתור.
- בצרפת של המאה ה-12 לא ממש מקבלים את הטשטוש הקלטי, סיפורי הרוחות האיריים שטוענים שלממלכת המתים יש מגע עם ממלכת החיים.
- KAY הוא נודניק. הוא לא רע, אבל הוא מפריע כל הזמן לדמויות הראשיות. הוא גורם לאי נוחות. אחרי שהוא מואשם ששכב עם גווינבר יש דו קרב, ORDEAL. בדו קרב כל נציג מייצג צד משפטי והמנצח משקף את רצון האל.
חוזרים לממלכת ארתור וניתן לנחש שבחצר גווינבר ולנסלוט יפסיקו להיפגש.