- חשוב לזכור שהאוכלוסייה בטבח ננג'ינג שנרצחה היתה אוכלוסיה לא לוחמת. זה חשוב כי מעשה שיכול להיות מוגדר כג'נוסייד או אלימות ג'נוסידית צריך להיות נגד אוכלוסיה לא לוחמת, אחרת הוא לא יחשב ככזה.
- אלימות מגדרית – לראשונה מופיעה אלימות מגדרית מובהקת של אינוס ורצח נשים סיניות באופן שיטתי וג'נסודי. טבח ננג'ינג היה הפעם הראשונה שראינו אלימות מגדרית כג'נוסייד. נושא זה החל להיחקר במחקר רק בעשורים האחרונים, כשטבח ננג'ינג הוא מקרה הבוחן. אלימות מגדרית התרחשה גם בשואת הארמנים, היא לא היתה נדירה, אבל מה שמייחד את תופעת האלימות המגדרית בטבח ננג'ינג היא שהאלימות נגד נשים היתה מסודרת ומאורגנת, היתה מרכיב בתוך ההתייחסות לאוכלוסייה בעיר, יש הפיכה של נשים לאובייקט עבור החיילים היפניים שהגיעו לעיר. האלימות כלפי הנשים היתה בטווח ננג'ינג אלימות כלפי קבוצה מוגדרת. בהגדרת האמנה נגד פעולות ג'נוסייד מגדר לא נכלל כקבוצה ברורה בקבוצות שיוך ג'נוסייד, אך בטבח ננג'ינג היה ברור כי אלימות נגד נשים היא כאלימות בקבוצה מסוימת.
בהקשר זה עלתה בטבח ננג'ינג השאלה האם אונס מאורגן ומרוכז נגד מגדר הנשים הוא הגדרה של אלימות ג'נוסידית, אקט שנכלל באקטים ג'נוסידיים. אונס המוני אכן נכלל באקט ג'נוסידי, תחת ההגדרה של "פגיעה ביכולת הבאת ילדים", יכולת הריבוי הטבעי של האומה.
האקט של האונס מגדיר את הקבוצה, כי לא קיים אונס המוני של גברים – אמנם קיימת אלימות המונית של גברים (לדוג' רצח של שבויי מלחמה זה רצח שמופנה רק לגברים), אבל במקרה של אונס קבוצתי זה פעילות ג'נוסידית שמגדירה בתוכה את הקבוצה, ולכן הסעיף באמנה שמתאים הוא הסעיף על פגיעה בילודה ולא הסעיף על "פגיעה בגוף או בנפש".
אונס המוני של נשים היא תופעה אשר מתרחשת לצד אקט רחב יותר של ג'נוסייד- בכל מקרה בו התרחש ג'נוסייד, התרחשו גם אונס המוני של נשים.
הראייה של מגדר כקבוצה ראשונית היא זו שהובילה לכך שאינוס המוני יחשב לאקט ג'נוסידי. עם זאת, האונס ההמוני קורה תמיד יחד עם אלימות רחבה ומשמידה.
ב-1948 אף אחד לא חשב על מגדר כקטגורייה ולכן המגדר לא נכלל באמנת האו"ם.
לסיכום, המקרה של ננג'ינג מלמד אותנו את הקשר בין מלחמה וסוג האלימות הג'נוסידית.
יש כמה חוקרים כיום שחוקרים שהציעו לראות באלימות ג'נוסידית "מלחמה נחותה"\"מלחמה מלוכלכת" – הם מתייחסים בהגדרות האלו לג'נוסייד כאל תופעה שבה משטר, שלטון או שלוחיו נוקטים בצעדי אלימות קיצונית שתכליתה הרג המוני, כפי שתפקידו של צבא, רק בצורה חסרת פרופורציות או ללא סיבה מוצדקת. המעבר ממלחמה צבאית גרידא למלחמה מלוכלכת שהיא ג'נוסייד יכולה להתרחש בצורה מיידית, כפי שראינו בננג'ינג. טבח ננג'ינג אינו ג'נוסייד במובן הרחב, כי לא היתה כוונה להשמיד את כל העם הסיני, אבל קיימת נקודת פגישה קרובה מאוד בין ההגדרה של ג'נוסייד למה שהתרחש.
ככל שהגורם המבצע מפנים לעומק מאפיינים של דה-הומניזציה של האויב שעומד מולו, כך גדלה הסכנה של גלישה ממלחמה רגילה למלחמה נחותה\מלחמה ג'נוסידית. תמיד קיימת אלימות במלחמה, אבל התופעות האלו לא חייבות לגלוש לתופעה של רצח המוני של שבויים, אזרחים, נשים, ואונס המוני. קיים קו דק במחקר בין ג'נוסייד למלחמה שהתדרדרה לג'נוסייד, ובין מלחמה רגילה למלחמה נחותה. יש לבחון לאיזה עומק של דה-הומניזציה של האויב יש למבצע, כדי להבין את התופעה.
קומוניזם וג'נוסייד- הסטליניזם בבריה"מ
תקופתו של סטאלין לותה בגלים הולכים וחוזרים של אלימות המונית, שחלקה היתה ג'נוסייד. האלימות ההמונית היתה חלק בלתי נפרד ממדיניותו של סטאלין כלפי אזרחי בריה"מ.
אפיון האלימות של 1918-1953/6:
לאלימות של אותן שנים יש מאפיינים בולטים:
דמוסייד:
תופעת האלימות הקומוניסטית במשטר בריה"מ היא כ"כ מורכבת בדפוסים שלה כך שהיא אפשר לאפיין אותה בקטגוריה אחת- ג'נוסייד, טיהור אתני, וכו'. אם נשווה את האלימות בבריה"מ למשטר הטוטליטרי הנאצי בגרמניה, ניתן לראות באופן ברור בדפוס ג'נוסידי בולט בגרמניה – טיהור אתני שהפך לג'נוסייד. לעומתה, בבריה"מ הסיפור יותר מורכב, ולכן יש מספר חוקרים שמנסים לתת לו הגדרה במונחים של "דמוסייד" – אלימות על רקע פוליטי. המחקר רואה את האויבים הפוליטיים של המשטר כקורבן נצחי של הרדיפה. כלומר, המכנה המשותף של קורבנות הרדיפה הסובייטית היה מכנה פוליטי, כל הקורבנות הוגדרו כאויבים פוליטיים שמסכנים את המשטר, הרדיפה היא על רקע מרכיב פוליטי.
המאפיין המשותף הראשון באלימות של בריה"מ היה הגדרת האויב וביצוע ג'נוסייד לפי מאפיין פוליטי.