אלסיד נלחם במלך נוצרי בעזרת בעלי ברית מוסלמים והוא (עפ"י היצירה) ללא ספק טוב! גיבור מצליח= האל אוהב אותו. כ"כ מצליח שכובש את ולנסיה ונלחם משם נגד רמון מלך אראגון. דו קוטביות שמופרכת באלסיד; הסתכסך עם מלך נוצרי ונלחם באחר ועדיין איש טוב. לא משנה לאיזו דת משתייכים אנשים טובים, הדמויות השליליות ביותר- חתניו של אלסיד INFANTES DE CARRION.
החלוקה הזו של בתים באורך משתנה מזכירה את רולאן. מגעים של מחברי אלסיד עם צרפתים שבאו לספרד להילחם במוסלמים. במהלך העלילה רואים שאלסיד עובר למוסלמים ונלחם עבורם, אך מחוסר ברירה, כי הוא חסר בית. הןא מאד סובלני כלפי מוסלמים.
איך אלסיד האומלל מרוויח כסף? כובש שתי ערים ומוכר אותן בחזרה למלך מוסלמי! אבל בולנסיה אי אפשר, זה שטח ששייך תיאורטית למלך קסטיליה. מנטלית זה לא בסדר. אלסיד כובש את ולנסיה לעצמו ומקים שם מעין ממלכה. השיר מייפה את זה. כשאלסיד מחזיר את הערים שכבש הטקסט כותב שהאוכלוסייה המוסלמית יוצאת לשער העיר ובוכה! הם אוהבים את אלסיד! הטקסט מגמתי. אלסיד בחור סימפטי, בהתחלה אנשי בורגוס רוצים לעזור לו אבל לא יכולים כי אסור להם. הוא לא יוצא מהעיר לבד, המון חברים הולכים איתו. עדיף לצאת לגלות עם אלסיד מלהישאר עם מלך לא ראוי.
אלסיד צריך כסף למסע – הוא מרמה שני יהודים. נותן להם מזוודות מלאות חול. היהודים המלווים בריבית תחת חסותו המיידית של המלך, זה כמו לגנוב מהמלך. SARLO BARON טוען שהיו ליהודים גם תקופות טובות בימי הביניים. מלכים רבים כרתו איתם בריתות. השמות שלהם: VIDAS (חיים) וRAQUEL (רעואל), בספר טוביה יש יהודי המחזיק בפיקדון בעיר שהיום היא טהרן. טוביה נוסע לפדות את הפיקדון מרעואל. הנוצרים של ימי הביניים אולי הכירו את רעואל כמי שהחזיק פיקדון בסיפור המקראי, וזה גם נושא המרמה הנוכחית.
המעבר מארץ נוצרית לארץ מוסלמית נעשה בתיווך היהדות מטאפורית. הוא עובר דרך היהודים (כסף), עובר להשאיר את JIMENA, ALVIRA ו-SOL במנזר. מחוץ לעיר הוא מבודד, זו דרך להמשיך את המעבר מהנוצרים החוצה. מה עושה אלסיד כדי לתגמל את הנזירים? נותן להם 50 מארק שגנב מהיהודים.
פיזית חוצה את הנהר, לא כתוב כלום על גשר. עובר במקום רדוד רכוב על סוסו. סמלית אלסיד עובר כמו פרטיזן, מבחינת המלך אלסיד הוא OUTLAW. זו מציאות מורכבת – לא עוברים ישר ובקלות על גשר.
בעידן פראנקו אלסיד שימש במיוחד ככובש ארצות מוסלמיות. היום המציאות אחרת לגמרי; בגראנדה יש אזור מוסלמי (אלבייסין). לכן הסיפור משמש לצורך אחר; דמות שיודעת ליצור קשרים חיוביים עם המוסלמים. אותה הדמות נתפשת באופנים שונים בתקופות שונות.
אלסיד כמעורב בתרבות המוסלמית, מוסעראבה:
- אלסיד מבורך. ברגע שהוא מצליח הוא בארכה. זה מונח שמגיע מהאיסלאם! לכן זה בסדר שהמלך טועה ובסופו של דבר מתפייס איתו.
- עצם שמו של הסיד מעיד על שהוא מסתערב/מוזעראבה. RODRIGO = אציל ספרדי ממוצא ויזיגוטי. AL SAYID = האדון בערבית. CAMPEADOR, הזקן (BEARD).
- יש לו זקן עבוט. נוצריי ימי הביניים היו משופמים ולא מזוקנים. הזקן הוא מוסלמי. בסוגה האפית המאפיינים הפיזיים משקפים את מי האדם מבפנים. הדמות נשארת כפי שהיא ואינה עגולה, בניגוד לרומאן שם הדמות הראשית עגולה ומשתנה.הזקן הוא האטריבוט שלו.
- התו"ל שלו הוא פארודיה על איך שנוצרים תפשו תו"ל מוסלמי; התגנבות, מרמה, תחבולות. בניגוד לקמפאדור שנלחם בקרב בשדה פתוח ורוצה להוכיח את גבורתו ואת ערכו.
- הוא מתפלל למריה ולישו בדרך שמזכירה את השפה הערבית, יא, מילת פנייה בכבוד. YA AL DIO, YA MARIA.
- במציאות אלסיד גורש פעמיים, 1081, חוזר ב-1085 ומגורש שוב ב-1086. בשיר הכל אוחד לאותו הגירוש.
- מדובר בתת סוגה של ז'אנר שירת הגיבורים האפית שנקרא "שירת גבולות", FRONTIER EPIC. הגיבור מוצג כחוצה גבולות וזהויות.
- EL LIBRO DE BUEN AMOR–1330-1343.
ספר האהב הטוב. AMOR בספרדית = זכר. השתמשו במילה ממין זכר (אהבים). יש לנו סיפור על RODRIGO שהוא פרי עיטו של ארכינזיר ששמו JUAN RUIZ DE HITA. יתכן שהייחוס הזה שגוי, שמדובר רק בדמות בדיונית ושהכותב בעצם אלמוני. הסיפור מדבר על מעורבותו עם נשים ומספר את מה שעובר עליו כרודף שמלות. הוא מתאהב בנזירה, אח"כ בגבירה, אח"כ באופה. בסוף הוא חוצה הרים ופוגש שבט של נשים חצי קוף-חצי אדם. לא הולך לו.
הנזירים היו מלאי זימה בגלל התנזרותם. הדמות מצליחה להיות רק עם נשים שלא הוא מפתה אלא שמפתות אותו, חצי קופות שנותנות לו לעבור רק אם יישכב איתן (LAS SERRANAS).
בספר מתוארת גם מלחמה בין DONA QUARESMA ו-DON CARNAVAL. מי ינצח? הקרנבל אוהב הבשר, הנשים והחגיגות או הגברת שמייצגת את צום ה-LENT? QUARESMA מנצחת (בסוף דון קרנבל בורח מהכלא, מגייס צבא לנקום ודונה קוארסמה בורחת לכיוון ירושלים).
השראות מספרות ערבית וצרפתית:
הספר בא להדגים שאהבה ארצית לא שווה כלום. יש רק אהבה טובה אחת, BUEN AMOR, אהבת האל. הספר נפתח בתפילת מריה ומסתיים בתפילה לאל. לאחר סיום הספר רואים שיש לזלזל באהבת אדם ולאהוב את האל.
כדי לשבור את חדגוניות הספר מובאים בין פרק לפרק משלי חיות/שירים/תפילות. זהו הרגל ספרותי ערבי מהמחברות ה'מקאמות'. פרוזה עם משקל ושירים, בה קופצים מפרוזה לשירה כשלפרוזה יש חרוז פנימי. מבנה שמתחיל במאה ה-10 בעיראק (בגדאד) ועובר לספרד וגם לקהילה היהודית בזכות אלחריזי 1205. הוא מתרגם ללטינית את המקאמות של אלחרירי העיראקי. נעשה ניסיון לכתוב מקאמות בעברית. מתרגמים את המקאמה ללטינית או לספרדית-יהודית בסוף המאה ה-13 בתקופת אלפונסו ה-10.