אחרי מותו של לואי ה-14 יש ליברליזציה. הכל משתנה לטובה. בעיקר בתקופת נינו של לואי ה-14 שהיה היורש היחיד. המדינה נוהלה ע"י הרגנט פיליפ מבית אורלאן 1715. רודנות לואי ה-14 הוחלפה בתחושת מתירנות יתר. הסגנון הקלאסי נשאר אבל התכנים השתנו מאד. יש סתירה לכאורה בין צורה קלאסית (או נאו-קלאסית) לבין חידוש תוכני בשל השפעה אנגלית (אנגליה מסוף המאה ה-17 פילוסופים מובילים; תומאס הובס "הלוויתן", ג'ון לוק "התקווה האנושית" תקופת ההשכלה). דייויד יום מדבר על חושים במקום אידיאלים.
מי שהיה שוחר פילוסופיה אנגלית PHILOSOPHE. DESCARTES נחשב מסורתי מדי מפני שלא שולל את הגישה שבתחתית התבונה האנושית נמצא יסוד אלוהי. הפילוסופים שדגלו בחושים הוקיעו את דקארט ובראשם ניוטון 1666, ANOS MIRATLES. דקארט אומר שיש התגלות אלוהית באדם שמובילה לאמיתות ודאית שהיא הטלת ספק בכל מלבד במחשבה האנושית. "אני חושב משמע אני קיים" הקשר היחיד עם האל. מה שנשאר ממנו ואוסר על כפירה.
ניוטון – לא מדגיש את הקשר בין האדם לאל.
אחרי 1715 בצל הפילוסופיה האנגלית שאומצה בצרפת תחת נאורות והשכלה.
באיטלקית – ILLUMINISMO.
- MONTESQUIER נסע לאנגליה 1729-1731, "המכתבים הפרסיים".
יצירה חשובה מאד בתולדות הסיפרות הצרפתית. טקסט חתרני המערער על מוסכמות התקופה יכול היה לכלוא את מחברו לכמה חודשים בבסטיליה. בכדי להימנע מכך העדיף להישאר בעילום שם. הספר זכה להצלחה מסחרית מיידית.
הז'אנר – רומן בהתכתבות שמאפשר להתגבר על אילוצי התקופה הקודמת –הקונצנזוס.
השיח הבדיוני מתפזר לזוויות מבט של כמה מתכתבים ולכן אין מרכז, אין סמכות סביבה עורכים את האמת הנורמטיבית. מערער על האשלייה שיש אמת אחת במרכז החברה.
זו התכתבות בדויה שמאמינים שהיא אמיתית, תחבולה ספרותית נפוצה באותה התקופה. התכתבות בין סוחרים פרסיים בפריז, בונציה, באיזמיר, ובאיספאהאן. בפרס – נשות ההרמון של אוזבק.
הפריסה מאפשרת לשחק עם מרכזיות התרבות האירופאית. בניגוד למה שחשבו בתקופת לואי ה-14, צרפת אינה אוניברסלית. לא כולם קתוליים כפי שבחר המלך ולא כולם צרפתים. ("ברגע שהורדתי את בגדיי הפרסיים הפסקתי לעורר פליאה", אולי פרסיות הפרסי אינה אלא דבר חיצוני ולכל בני האדם יש מכנה משותף).
הכל מתחיל במשלחת פרסית שהגיעה לפריז והדהימה את הצרפתים. הסיפור המדומה מתוארך ל-1712 ומספר על פרס טרנדית ואקוזטית. תוצאות המבט הפרסי על הצרפתיות: ORIENTALISM, אוקסידנטליזם (מבט המזרח על המערב), הפוך מהמצב בו המערב מסתכל על המזרח (מלחמות עם העות'מאנים).
במכתב 31 כותבים על ונציה " יש פה הרבה מסגדים", כלומר כנסיות שנראות כמו מסגדים לפרסי. זו בדיחה על חשבון התייר.
מה השאיפה בהיפוך? היכולת להשתאות מול המציאות ולא לקבל אותה כמובנת מעליה (סוקרטס – מתפעל מכל מה שאפשרי). מונטסקייה מצליח להעביר השתאות מהמציאות הצרפתית הכביכול בנאלית. מתבלבל בין איסלאם שיעי וסוני ובין טורקיה לפרס אבל בס"כ די בקיא. זה תרגיל "הזרה" , ESTRANGEMENT. הבנאלי -> מעניין.
מסקנות – רוב המוסדות הפוליטיים/דתיים בצרפת אינם טבעיים וראוי ומותר לערער על צדקתם. התוצאה – רודנות סמויה על צרפת מיד אחרי מות לואי ה-14 ותום רודנותו. "המלך הוא עירום".
אבל ההישג האולטימטיבי – מכתב 35. "בני המערב הנוצרים מאד דומים לבני המזרח המוסלמים". חסר מעט כדי שהמערבים יהפכו למוסלמים טובים. בתקופה שלפני חשבו שיש הבדל חשוב – הנוצרים יגיעו לגן העדן והמוסלמים לגיהינום ולהיפך. (תפישה שמתעלה מעל הדת לעבר הקיום האנושי).
באספאהאן מגלים שרוקסן אשתו האהובה של אוזבק מארגנת נגדו מרד כי הלך ליותר מדי זמן (נשות פרס BELLE =/= נשות צרפת JOLIE, יפות ומטופחות). נעדר לכ"כ הרבה זמן שהדביק את רוקסן בליברליות במכתביו.
ספר שמטרתו העיקרית הייתה לבדר את הציבור. סיפור ההרמון בכדי לעניין את הקורא.
- CANDIDE/VOLTAIRE
וולטר הוא פוליגרף (מישהו שכותב כל הזמן). טרגדיות, אפוס שלא סיים, שירה, מסות פילוסופיות, מילונים… הספר שכתב בזלזול הגדול ביותר הוא הספר ששרד באופן הטוב ביותר – "רומנים וסיפורים פילוסופיים". 1726-1728 נסע לאנגליה (חי 1694-1778) וקנה לו מוניטין של מי שיכול להביע את דעתו בכל נושא אפשרי. היה אהוד על כמה מלכים, ביניהם מלך פרוסיה פרידריך ה-II. נהג ביד ברזל תוך תודעה פילוסופית ומשך לפוטסדאם את וולטר (בעצם קנה אותו תמורת רנטה). היו אינטריגות בחצר – אחרי 4 שנות שירות וולטר נמלט מפוטסדאם וחצה את גרמניה הרחק מפרוסיה. פרידריך שלח סוכנים לעצור את וולטר בפרנקפורט וכל כבודתו הוחרמה. הוא לא רצה שוולטר יפרסם את מה שכתב בזמן שירותו. 1758-1753 ניסה למצוא מקום בטוח בשוויץ. היה פרסונה-נון-גרטה בשוויץ וברח למדינת ז'נבה. אנשי ז'נבה הפוריטנים הקתולים לא אהבו את הפילוסוף שמערער על כל דבר. פתרון – קנה אחוזה (שנושאת את שמוFERNEY VOLTAIRE) על הגבול בין ז'נבה לצרפת שם בילה 19 שנים עד 1778. אח"כ התקבל כאליל בפריז ומת.