באפריל 1915 פורץ מה שמוכר כמרד של ואן (Van), על שם העיר ואן במזרח אנטוליה. יש שם ריכוז גדול של ארמנים שפורצים במרד שמושפע מהתקדמות הצבא הרוסי. המרד הזה מדוכא על ידי הצבא הטורקי תוך לא מעט אבדות לטורקים ומאמץ צבאי.
על רקע התסיסה הארמנית וההפסדים לרוסיה, קיימת המציאות השלטונית של ה- CUP, הנהגה שיושבת באיסטנבול עד היום ומזוהה עם הטבח הארמני. אנחנו מדברים על שלוש דמויות עיקריות שמזוהות עם הג'נוסייד:
- טאלת' פשה – שר הפנים, שהיה אחראי על כוחות הביטחון הטורקים: המשטרה והז'נדרמריה.
- אנוור פשה – שר הצבא.
- ג'מאל פשה – המפקד הצבאי שאחראי על הכוחות הצבאיים באזור הג'נוסייד ובעל תפקיד של מיניסטר.
- ד"ר נזים – דמות נוספת, מפקד "הארגון המיוחד".
מה זה "הארגון המיוחד"? כך הוא נקרא בידי הטורקים. כשאנחנו מנסים לבדוק את תהליכים או הכנות לתהליך שיכולות ללמד אותנו על כוונה לג'נוסייד, אחד הדברים שאנחנו בודקים הוא מנגנון ההוצאה לפועל של מבצע הג'נוסייד, שהקימו מחוללי הג'נוסייד, כדי לבצע את החלטותיהם והחלטות הגוף.
הארגון המיוחד קם בתקופה של אביב 1915 כמעט בהחלטה שרירותיתומיידית. תוך כמה שבועות החליטו על ההקמה של הארגון הזה, אך אנחנו לא יודעים בדיוק מתי. מי שעמד מאחורי הקמת הארגון הזה הוא רופא בשם ד"ר נזים, איש משכיל. תפקידו של הארגון היה לטפל בגירושים שיתחילו לקראת סוף אפריל ובעיקר במאי 1915. כלומר, מדובר בארגון שהיה לחלוטין מחוץ לכל המערכת הביטחונית-צבאית הרשמית שפעלה בטורקיה. שלושת מנגנוני הביטחון בטורקיה היו הצבא, הז'נדרמריה (כוח צבאי פנימי שתפקידו לשמור על הסדר. כמו מנגנוני ביטחון הפנים) ומשטרה (אבטחה, טיפול בפלילים וכדומה). תפקיד הארגון הוא לטפל בגירושים שיתחילו באביב אותה שנה.
הארגון המיוחד איננו באחריות אף אחד מהגורמים הנ"ל, הגורמים הממשלתיים, אלא נמצא באחריות של טאלת' פשה, לא מתוקף תפקידו כשר הפנים אלא כפונקציונר של המפלגה. ההבדל הוא עצום, כיוון שמי שאחראי במחוזות על הארגון הזה, ויש לזכור שמדובר במדינה ענקית, בירוקרטית וריכוזית – הם אנשי המפלגה. הם מפעילים את הארגון במחוזות השונים. זה חשוב כי מהותו של הארגון הזה, מבחינת הפיקוח הבירוקרטי שלו, היא כדי לתת לו חופש פעולה מבחינת הפיקוח המדינתי ולהכפיף אותו לרשות הפוליטית ולא לרשות המדינתית. המפלגה היא קיצונית הרבה יותר ומשוחררת מההגבלות שהמדינה נתונה תחתם. נוצר כאן מנגנון שתפקידו לבצע רצח עם והוא נמצא מחוץ לפיקוח של המדינה.
לארגון הזה מגויס ערב רב של אנשים שיש ביניהם מכנה משותף אחד אולי: הם מגויסים משולי החברה, גורמים שלא מוצאים את עצמם בחברה. מגייסים רוצחים ופושעים אחרים שמשוחררים מבתי כלא, פליטים מוסלמים קורבנות הטיהור האתני בבלקן (רובם לא הצליחו להשתלב, במצב כלכלי קשה וכו'), פליטים מהכיבוש הרוסי במזרח. זה מה שנותן את האופי של הארגון כרצחני ואלים שמכוון לכיוון אחד בלבד. מדובר באלפי אנשים שמגויסים לפעולות אד הוק, ברגע שמסיימים ואין יותר ארמנים – הם מפורקים ונדיר שקבוצות ממשיכות מג'נוסייד לג'נוסייד. הפושעים שהשתתפו בג'נוסייד הזה זכו לקבל את הרכוש של המגורשים הארמנים. הרכוש הארמני נועד לסייע לפושעים הללו להתיישב במקומם של הארמנים.
מתי הוחלט על ביצוע הג'נוסייד?
צירוף האירועים שמתרחש במרץ-אפריל, הפלישה הרוסית – המרד בוואן – הקמת הארגון המיוחד: מתי הייתה ההחלטה? ממקרים אחרים אנחנו יודעים שלרוב אין החלטה ברורה מתי להתחיל בג'נוסייד. מקרה זה אינו יוצא מן הכלל, אך אנחנו רואים בשורה של התכתבויות של טאלת' פשה שכל התשתית הזו מכוונת לקראת הרגע שיגיע ממש בצמוד. כלומר, ההחלטה מתקבלת בסביבות מרץ-אפריל 1915, ומתחברת לאירוע נוסף שקרה ודרבן את הג'נוסייד להתרחש – נחיתת כוחות הברית בגליפולי. ב-23-24 מתחיל גל של מעצרים שלאחריו ניתן לראות כיצד מתארגן גל הגירושים ויוצא לדרך. ההצדקה הפומבית לג'נוסייד היא פינוי הארמנים מאזורים בהם הם מהווים סכנה לביטחון הלאומי הטורקי, אך ברור שהגירוש הוא במטרה להעלים אותם. בשום מצב ובשום פקודה לא מדובר על רצח.
הטורקים נמצאים בזמן שלפני הג'נוסייד במצב של סכנה קיומית – הבריטים והצרפתים בגליפולי, הרוסים מתקדמים במזרח ובתווך – מיעוט גדול נוצרי שתומך באויב ומחכה לנפילת האימפריה. בתוך האירוע הרצחני של המלחמה – מעשה כמו הג'נוסייד הארמני משתלב בקלות.
הג'נוסייד עצמו
מציאות הג'נוסייד היא תוצר של התפתחות של תהליכים המתחילים מהמאה ה-19 המבשילים לכדי נקודת הכרעה כאשר המציאות מאפשרת זאת ע"י המלחמה. בתוך אירוע שהוא כל כך אלים הג'נוסייד משתלב בתוצר הרצחני של המלחמה, במיוחד כאשר הארמנים נתפסו כמייצגים איום על קריסת האימפריה העות'מנית.
לקראת סוף אפריל, לאחר מעצר וגירוש ראשי הקהילה, האינטלקטואלים והסוחרים הגדולים – במהלך מאי מתרחש גל הגירושים, התהליך שהיה כבר שכפל את עצמו במאות מקרים. עוד לפני כן משוחררים כל החיילים הארמנים מהצבא ונשלחים לפלוגות עבודה, כלומר לעבודות כפייה, במחנות שהעבודה בהם קשה ביותר.