היצירה מחולקת לבתים זהים בגודלם (OTTAVA, שמינייה, 8 שורות). זה מבנה שמאפיין את הסוגה שבויאנדו המציא. אותן משקל חריזה; AB AB AB CC. יש מתח בין התקדמות העלילה לבין הרצון להפוך כל בית לשיר בפני עצמו, עולם ומלואו. אהבו מאד לשזור ביצירה גם עלילות מקבילות שונות כדי לבדר את אנשי התקופה, נהוג גם להוסיף להדפסה רשימת דמויות כדי להקל על הקורא.
המלחמה מקבלת תפקיד משני לחלוטין ונושא האהבה גובר בחשיבותו. יצירה מאד ארוכה ולא גמורה. הסופר מת 1494 (שנת הכיבוש הצרפתי את איטליה) ומשאיר את היצירה תלויה באוויר.
משורר אחר ממשיך את היצירה הלא גמורה;
- LUDOVICO ARIOSTO/ORLANDO FURIOSO
פיריוסו הוא שילוב של זועם ומטורף, מטורף מאהבה. המשורר חי בין 1474-1532.
בעידן הדפוס הספרות היא עסק רווחי. מלבד המבנה הקפדני יש פקטור של כמות; המשורר רצה למכור כמות אדירה של סיפורים, ומכאן ככה"נ האינטרס לשלב עוד עלילות (קנית ספר אחד וקיבלת עוד סיפורים במתנה). היצירה מתאפיינת בתכנון מדויק. בשירת רולאן אין מידע על הכתיבה/הנסיבות/הכותב, כאן יש לנו משורר שמסוגל לבחור במקום מאד ספציפי שימחיש אלגורי את טירופו של אורלנדו.
46 שירים ענקיים שכל אחד מהם מכיל יותר מ-200 בתים. באמצע השיר (בערך בית 23) מתואר התקף הטירוף שאוחז באורלנדו. התשובה נמצאת במרכז הגיאומטרי של היצירה כולה. למה אורלנדו משתגע? הוא מוצא כיתוב על כל עץ; ANGELICA & MEDORO. במערה אפילו יש שיר בן שני בתים שלא משאיר מקום לספק שאנג'ליקה עם אחר.
אורלנדו מתחיל להשתגע; אולי מישהו זייף את כתב ידה? אולי היא כתבה מדורו והתכוונה בעצם לאורלנדו? כאן רואים אטימות של אורלנדו שמזכירה את רולאן.
בית 119 – מדורו הוא אביר פגאני אפריקאי פצוע שאנג'ליקה מתאהבת בו כשהיא מטפלת בו. יש כאן יכולת לשחק עם ההמשגה – מעבר בין פצע פיזי שאנג'ליקה מטפלת בו לפצע האהבה. תגובתו של אורלנדו – מתחיל להכות בחרבו את הסלעים שעליהם חרותה הכתובת.
- יש כאן קריצה לשירת ROLAN; בשלב מסוים רולאן לא רוצה שחרבו תיפול בידי מוסלמי אז הוא מחליט לשבור אותה ע"י הכאתה בסלע. חרבו כ"כ חזקה שהיא מנפצת את הסלע במקום להתנפץ.
בית 130 תגובתו האלימה שרוצה להעניש את הסלע מתארת ניפוץ מכוון. הוא משמיד את כל המערה.
- קריצה לYVAIN שהרג אביר והתחתן עם אהובתו, נסע לטייל לשנה ונענש כשאשתו עוזבת אותו – משתגע והופך לדמוי חיה.
אורלנדו מתפשט ומתחיל לעבור כל עץ ולהרוס את המעיין. ממש הופך את המקום למדבר. אפילו נאמר שהמקום הפך לארץ ציה לעולם, הוא הורג את כל הנמצא בדרכו. (אנשי התקופה אהבו את ההגזמות האלו).
- רטוריקה כזו, מלאת הגזמה, נקראת HYPERBOLE. זה כ"כ מוגזם שזה עובר מהטרגי לקומי. זה המפתח לסוגה חדשה שמתפתחת במאה ה-16. התייחסות לחומרי ימי הביניים אבל עם דיסטנס מסוים. זה כ"כ נורא שזה כבר לא אמין.
- חלק מעמדה מתנשאת של אנשי הרנסאנס באיטליה כלפי ימי הביניים. זו אירוניה לא רק תוכנית, אלא כלפי אומנות הסיפור. אם התוכן אף פעם לא מקורי, אז מה גדלות האמן? לאמץ מוטיב ולהפוך אותו למיוחד באמצעות אמירה ייחודית. MANIERISM מהמילה MANO, יד. אם כן המשמעות אינה בתוכן, אלא בוירטואוזיות אינדיבידואלית.
מה ההוכחה? מיד אחרי השיא – המספר עצמו, אריוסטו, נותן הסתייגות ואומר "די לספר על אורלנדו ועל הטירוף שלו, אני עלול לייגע את הקוראים!". זו אירוניה פנימית.
אנג'ליקה כדמות סמלית שמקדמת את העלילה, היא משונה. היא מופיעה לרגע בהתחלה ובורחת ליער. זה גם מעניין – הדמות שינתה את מושא אהבתה. כאן ההיפוך המעניין והמשונה. איך נשווה חייל מוסלמי פשוט עם הדמות הגדולה ביותר של ימי הביניים?
עוד דוגמא לטירוף המוגזם –התרופה היחידה למחלה של אורלנדו נמצאת בירח. ASTOFO מביא את התרופה מהירח על סוס מכונף.
אבל אולי עיקר היצירה לא בטירוף של אורלנדו אלא במשהו אחר? הדגשים:
- אהבה – לא תמיד ממומשת
- מלחמה ברקע (קארל הגדול בפאגנים)
- זוג אחד מוצלח (RUGGENO &BRADAMANTE) מצליחים להתאחד, ואולי זה העיקר.
מהזוג הזה יצאו צאצאים שהיו פטרוני אריוסטו, ERCOLE D’ESTE