סונאריזם

 רצון לערוך היררכיה בין הצליל הבודד והכתם המוסיקלי הכולל. דיברנו על המושג "קלסתר"- אקורד מצלילים דיסוננסים. הטקסטורה הופכת לאחד המרכיבים החשובים ביותר. חוץ מהאסכולה הפולנית שבנתה את השיטה יש גם את גיאורג ליגטי שאינו מלחין פולני, הוא מלחין יהודי-הונגרי. עד גיל 33 היה שייך להונגריה. ניצול שואה, משפחתו נספתה. ב-1945 מגיע ללמוד מוסיקה בבודפשט. הוא במידה מסוימת ממשיך את דרכו של ברטוק, אך לא למד אצלו באופן ישיר. גם הוא חיבר בז'אנרים דומים והיה אתנו-מוסיקולוג. בתחילת שנות ה-60 מתעסק בסונאריזם,למרות שלא מגדיר את עצמו ככה. היצירה הראשונה שלו החדשנית נקראת "אטמוספרות". יצירה לתזמורת, יש כאן אלמנט של שינוי- זהו שינוי שקשה לתפוס. ליגטי היה גם צייר- הא רואה צלילים בצבעים. דימויים ויזואליים נמצאים בדמיון במקביל לדימויים מוסיקליים. עניין של תנועה במרחב. ליגטי מדבר על משהו קרוב ל מושג הגוון הצלילי של שונברג, אבל טיפה שונה- Berbegungsfarben= "צבעים בתנועה" . אם נסתכל על הפרטיטורה של ליגטי של "LUX ETERNA"  עם טקסט מתוך הרקוויאם. הוא כתב גם רקוויאם ב-1965 אבל לא כולל את הפרק הזה. זאת יצירה קשה מאוד. הוא הקדיש את הרקוויאם שלו לקורבנות האנושות. אם נחפש הגדרה של טכניקת הכתיבה, נוכל להגדיר זאת כמיקרו-פוליפוניה.

ליגטי היה מושפע גם ממלחינים מסורתיים כמו אוקגם וגם ממלחינים מודרניים. יש תנועה מול סטטיות. אלמנט של קדנצה- קלסתר ואז אוניסון. הטקסטורה נהיית המרכיב שבונה את היצירה. מעין בניה של צורה תלת-חלקית.

לוטוסלבסקי לא שייך באופן ממשי לסונריזם, מבחינת צורות החשיבה שהוא רוצה לקבוע בעצמו איך היצירה מבוצעת ונשמעת.יצירה מ-1968, כל כלי נכנס טיפה באיחור, יש מיקרו טונאליות והיווצרות של קלסתר בגלל האיחור. הסונריזם משלב צד ויזואלי ואלמנט של תנועה של הצליל.

מינימליזם

מלחינים שנולדו בשנות ה-30, עשור אחד קדימה. סטיב רייך למד פילוסופיה באוניברסיטה ואחר כך למד בג'וליארד אצל בריו ומיו. היה לרייך אופק פתוח אך הוא רצה להגיע למשהו שונה. ב-1970 הוא נסע לאפריקה והתרשם מהמוסיקה המקומית. סטיב רייך רוצה שמה שכתוב יישמע, במוסיקה לפני כן אי אפשר לשמוע את הסדרתיות כלל.

הכתיבה של רייך במאמר שקראנו דומה מאוד להלחנה שלו- חזרה על אותם מוטיבים בדרך מחזורית ודיי משכנעת. סוג טקסטורה של שכבתיות הופך חשוב- סוג של הטרופוניה- אפשר להניח שרייך שמע גם תפילות בבית הכנסת. אין פוליפוניה מאורגנת כמו במוסיקה המערבית. החשיבה היא מאוד מזרחית. הטקסטורה ההדרגתית ההטרופונית הופכת מקובלת מאוד. המינימליזם היא תנועה אמריקאית בעיקרה, אבל יש מלחין נוסף לא אמריקאי המשתייך אליה.

Avro Part מאסטוניה. בא ממשפחה רב גונית מאוד. נולד ב-1935, התחיל את דרכו בטאלין בירת אסטוניה בקונסרבטוריון סובייטי. הוא עבר את כל ה"פיתויים" של המוסיקה המודרניסטית, היה מעודכן בכל השיטות והגישות. ב-1971 הפסיק לגמרי לחבר מוסיקה וחמש שנים חקר מוסיקה של הרנסאנס. ב-1976 יצא עם מוסיקה אחרת לגמרי והוא מזוהה עם המינימליזם. הוא הגביל את עצמו באופן קיצוני. הוא חיפש דרך למצוא "טעם לחיים" והפך לאיש מאוד דתי.

טבולה ראסה יצירה מ-1976. היצירה כוללת נקודת עוגב, מרווחים בסיסיים (קווינטה, טרצה וכו') וקול שנע בסולם הבסיס. ב-1980 הגיע לוינה ואז גר בברלין.

פולי-סטייליסטיקה

שיטה לביית שפה מוסיקלית ממספר סגנונות, חלקן אף מתקופות שונות.

סימפוניה מאת בריו (1968)- שנת מהפכת הסטודנטים בפריז. אווירת התקופה השפיעה על בריו בניסיון שלו לתאר תמונה רב-שכבתית. קו המנחה היה בפרק השלישי מהסימפוניה השלישית של מאהלר. בסיס שעוזר למבנה העל של היצירה. בריו, מלחין איטלקי מאנשי האוונגארד השני (אחרי מלחמת העולם ה-2).

"זרם התודעה" – רצון לתאר דרך חשיבה כמו שהיא, דמיון חופשי. בריו מזכיר את "תורת החלום" של פרויד. זה מה שהוא מנסה ליצור במוסיקה שלו. הוא מדבר ב"נהר" של מילים, יש בזה חשיבות פילוסופית.

מה בריו עושה? סיטואציות שונות של מוסיקה של מאהלר אצל בריו. ב-1971 שניטקה דיבר על פולי-סטייליסטיקה בכנס שנערך בברית המועצות. היה יובש מסויים במוסיקה השיטתית שבונה עולם משל עצמה, גם הסונאריזם היה משהו מאוד מוגבל וממוקד. נוצר מצב שאפשר ליהנות יותר באופן אינטלקטואלי ולא ליהנות מהמוסיקה כשפה. שניטקה דיבר על "אלוזיה" (הרמז). סיטואציה בה יש רמז לתקופה אבל אין ממש ציטוט. הרעיון של אלוזיה הוא כללי מאוד.

המינימליזם והפולי-סטייליסטיקה היו פופולאריים באותה מידה. שני הסגנונות דיי נגישים ונותנים למאזין כלים להתמודדות.

אלפרד שניטקה – ממוצא גרמני-יהודי, אך נחשב למלחין סובייטי. הפך נוצרי-דתי כשעבר למערב. ארבעה קטעים מתאים מוסיקה של דתות שונות- אלוזיה (הרמז לתקופות שונות בתולדות המוסיקה).