יצירת תפקיד המושל הכללי ומועצה שתפקידה לייעץ ולהגביל את כוחו של המושל. הדירטורים מינו את המושלים והמשיכו לשלוט בחברה, אך משנת 1610 רוב הפעילות נקבעה בפועל על ידי המושלים.
המרכז הראשון – אמבון.
באיי התבלינים היה חוסר יכולת להתנגד לכוח הימי ההולנדי-ולכן ההתנגדות לבשה צורה של הברחה (של תבלינים, ניסיון להמשיך להתקיים למרות השלטון ההולנדי) ניסיונות נוספים לשליטה היו לדוגמא: הרג וגירוש באי בנדה ב-1621 , ניסיון להשתלט על אחד ממוקדי הברחת התבלינים ולהחליף את האוכלוסייה המקומיות בהולנדים ועבדים.
ההחלטה למקם באמבון את המרכז הייתה החלטה לא טובה כי זה היה מרוחק מידי.
ולכן הקימו מרכז נוסף -בהטביה– נמל מצוין מבחינת מיקום, ללא איום אירופי מקומי, מרכז צבאי, אדמיניסטרטיבי וכלכלי.
קצת על בטביה
1619- בטביה נוסדה.
8000 – 1624תושבים
130,000- 1670 תושבים
אוכלוסייה מעורבת מבחינת אתנית, שילוב של תושבים חופשיים ועבדים
1819- ביטול העבדות, רוב תושבי העיר היו עבדים.
ההולנדים לא הגיעו לוואקום כדוגמא לתהליכים שהתרחשו במהלך המאה ה-17 ושיצרו תלות שהלכה וגברה בינם לבין שליטים מקומיים. השליטים המקומיים הופכים להיות תלויים בהולנדים וגם ההיפך.
שליט לדוגמא:
Sultan Agung– שלט בשנים 1613-1645, הוא היה בעל כוחות מיוחדים, איסלום- הוא הגביר את ההשפעה של האיסלאם באופן משמעותי ע"י תמיכה באנשי דת, הקמת בתי דין, שינוי לוח השנה וכולי, התפשטות צבאית, הוא הנהיג שני ניסיונות לכיבוש בטביה והוא כמעט הצליח. היו סיפורים על כך שהשליט היה מעופף כל יום שישי והיה מביא אדמה ממכה.
Amangkurat1 הבן של הסולטן
שלט בין השנים 1646-1677.
מטרות: יצוב האימפריה , ריכוז האדמינסטרציהוחיסוהאופוזציה, הוא היה שליט אכזר שמדיניותו הביאה למרד ובספו של דבר להתערבות ההולנדו.
Amangkurat2
שלט בין השנים 1677-1703. כיורש עצר מתכנן מרידה באביון ותומך בה בסתר לאחר סיום המרד ומות אביו אחיו משתלט על הממלכה. הוא כורת ברית עם החברה ההולנדית- הדרך היחידה לבסס עצמו כשליט. ויתורים על טריטוריה בתמורה לתמיכה צבאית.
Amangkurat3
השליטה שלו היה קצרה מאוד מכיוון שהדוד שלו מרד בו.
המרד/הקונפליקט במרכז ג'אוה כללו מספר אלמנטים:
- איזויר- התנגדות לשליטה על מרכז ג'אווה
- מאבק בקרב שושלות המלוכה
- אלמנט דתי?
- ספק לגבי לגיטימיות השושלת.
תפקיד החברה ההולנדית בהתרחשויות נותר די יציב במהלך שנים רבות. היה כוח צבאי חזק, מאומן משומע ומצויד טוב יותר מרוב אויביו . אך התמודד עם קשיים רבים: בידוד, חובר היכרות עם השטח,, מחסור באספקה, מחלות, בגידות של בעלי ברית, קונפליקטים פנימיים. המבצעים הצבאיים היו כרוכים באבידות רבות והוצאה כספית גדולה. ניצחון משמעותי אפשרי רק בשיתוף בעלי ברית מקומיים אסטרטגיה דפנסיבית , יכולת להגן שליט מקומי תמורת תשלום ויתורים אך ללא אפשרות לשיטור של האי כולו.
גורמים לפשיטת הרגל של חברת הסחר:
- עלויות הלחימה
- שחיתות
- הברחות
- ניהול לקוי
החברה פורקה ב-1800 והשליטה ברכוש ובשטח (תחת השם ״ איי הודו המזרחית ההולנדים״) עברה לידי הרפובליקה ההולנדית
שינויים עיקריים 1800-1942
התפשטות טריטוריאלית
ניצול כלכלי
״המדיניות האתית״
חברה ותרבות
התפשטות טריטוריאלית–
אחיזה הולנדית בשטח רופפת במהלך רב בתרופה הגיון כלכלי צרוף, היו צריכי להסתמך על אנשים מקומיים. מ1840: גורמים נוספים: הגנה על שטחים שנכבשו(אם כבר כובשים שטח לאחר מכן קשה לוותר), תחרות(היו לצד מדינת הולנד גם מדינות אחרות) להתעשר.
אם בהתחלה הניצול כלכלי היה קרוב יותר למרכז, הכיבוש הלך והתפשט.