- נדגיש כי דנטה כותב מונומנט ספרותי בשפה שנוצרת ברגע שהוא כותב אותה.
- מעניין – דנטה מדמיין עצמו כאדם שנכנס לעולם המתים ועם סיום הכתיבה הוא מת.
- היופי – הוא בסיס לחיקוי ע"י כותבים אחרים ובכך מחייה את שפתו החדשה. סוף התהליך 1861 – איטליה. בפועל כל מי שדיבר לטינית יכל לקרוא את דנטה.
דנטה עדיין נחשב בן ימי הביניים.
- פטרארכה 1304-1374 חוזר לפורמט של דנטה בVITA NUOVA, כותב שיר אהבה דימיוני אבל בלי הקטעים הביוגרפיים.
- השילוש הקדוש האיטלקי – דנטה, פטרארכה ובוקאצ'יו.
PETRARCA כותב קנסיונר. 366 שירים שנכתבים בין 1348-1374 שלוטשו במשך 26 שנים. יש לנו את כתב היד המקורי עם כל התיקונים וההערות ואין צורך לחשוש מטעויות/צנזורה של העתקה. הוא כתב בלטינית/איטלקית ספרותית, והמעניין הוא שהוא עצמו ראה את הקנסיונרה כיצירה שולית שלו.
מדובר בשירים לגבירה LAURA, אישה שראה פעם בכנסייה ב-1327. לא קרה ביניהם כלום, הוא היה כומר לא נשוי עם 3 ילדים מחוץ לנישואים.
הקונוטציה מעניינת – פטרארכה ממקם את עצמו בפרובאנס כטרובדור חדש הנבדל מקודמיו בכך שכותב באיטלקית. עוד דבר – הוא מתאר את המפגש ביניהם ב6.4.1327, זה יום שישי הטוב בכנסיית סנטה קלרה באביניון שם יושב האפיפיור. אסור להתאהב באישה ביום שישי הטוב, זה יום מותו של ישו, ועוד בכנסייה!
לאורה לא הכירה אותו כלל. היא הייתה נשואה לבנקאי ונפטרה מהמגפה השחורה ב1348.
יש הנגדה בין LARUA N MORTE (בית 106 היא מתה) לLAURA N VITA (בית 263, אדישה, חיה). במותה היא הופכת לדמות נערצת ללא אינטרסים. בעצם גם לאורה החיה נכתבת בצל המוות של לאורה האמיתית. יש כאן אידיאליזציה של אישה שהוא כלל לא הכיר. הוא החל לכתוב עליה ביום מותה.
בפועל גם המפגש בכנסייה לא אמיתי, וגם האישה עצמה לא קיימת. עם כתיבת הטקסט מאמינים באמיתות הסיפור. 20 ק"מ מאביניון יש מקום בשם FONTAINE DE VANCLUSE שבו פטרארכה כביכול מטייל עם לאורה. היום מוכרים שם מזכרות… הטקסט הופך את הסיפור לאמיתי ברגע שנכתב גם אם לא היה אמיתי. יש פרשנות שרואה בLAURA את המילה L’AURA, האוויר. אמנם יש זכר לאישה כזו שנפטרה באביניון 1348.
זה סיפור חדש, בדייה, NOVELLA באיטלקית (על אף שחוקרים טוענים שאלו סיפורים ממוחזרים…).
פטרארכה הוא הומניסט, פרה-רנסנס, שידע יוונית.
- דקאמרון/בוקאצ'ו. במסגרת מגפת הדבר של 1348 כותב פרוזה (כלי הבעה בינוני הנחשב פחות משירה) אבל מספר בכתיבה את מה שדנטה סיפר בשירה. הדקאמרון הוא סיפור שנמשך 10 ימים על 7 נשים ו-3 גברים (ששומרים על כבודן) הנמלטים מפירנצה המזוהמת ע"י המגפה השחורה (התפוררות מוסרית וגם פיזית, אחרית הימים, אדם לאדם זאב). הם מוצאים מקלט בכנסיית SANTA MARIA ומשם נמלטים לטירה על גבעה (פיזולה) מעל פירנצה. הם נשבעים להתרחק מפירנצה ולנהוג בצורה מוסרית-רוחנית בניגוד למתרחש בעיר.
כל אחת מ-10 הדמויות מספרת סיפור אחד כל יום במשך 10 ימים. שישי-שבת-ראשון יש מנוחה. סה"כ 100 סיפורים + סיפור מסגרת. אלו סיפורים עם מוסר השכל שיתרום לשיפור המוסרי של המספרים והשומעים. הסיפורים שקראנו הם מהיום ה-4, והנושא: אהבות שנגמרו רע.
המבנה מסודר בצורה שמזכירה את הקומדיה האלוהית (3 חלקים של אחרי המוות, 33 שירים כל אחד + 1 לפני התופת. סוגים מסוימים של חוטאים שלא מתערכבבים (מעגלי הגיהינום); רמאים, מחרחרי ריב, נואפים, הומואים, עצלנים, רכלנים…). כל יום מוקדש לסוג מסויים של סיפורים שמדגימים מידות מסויימות.
מה בסיפורי האהבה? אנשים שנגררים אחרי גורל, מתגברים על הגורל, רמאים ואוהבים נכזבים.
מה משותף לקומדיה ולדקאמרון? סדר ומיון, זווית מבט של מעקה, CORNICE, מהצד. המספרים והשומעים גם חווים דעה מוסרית שמתאפשרת בגלל הדיסטנס.
רנסנס, ספרות איטלקית ופורטוגלית של המאה ה-16.
מה היה לפני? מה הרקע שלנו?
במאה ה-15 1441-1491 MATTREA MARIA BOIARDO כותב את ה-POEMA CAVALLERESCO, מהמילה CAVAILLERO (אביר). בניגוד לרולאן שמוכן להקריב את כל חבריו ואת עצמו עבור הדת, הקיסר והמדינה ולא ממש אכפת לו מנשים, אצל בויארדו הדמות שונה לחלוטין. ORLANDO INNAMORATO, רולאן המאוהב. שתי מילים אלו יחד הן כבר דבר מחדש מאד.
זה חידוש חומרים אפיים בשילוב עם הרומאן החצרוני (דוגמאת טריסטאן ואיזולדה-> הזרמת מוטיבים אירוטיים לשירת הטרובאדורים), שילוב מוזר שנוצר.
שיכול האותיות מעיד שלא באמת מדובר באותו אדם. ORLANDO=/=ROLANDO. הסיפור מוזר; יד ימינו של קארל הגדול הוא אורלנדו. יום אחד מגיעה לחצר המלך נסיכה בשם אנג'ליקה מארץ רחוקה; CATAI. היא פגאנית, יתכן סינית/מונגולית.
אורלנדו מתאהב בה, אבל בן דודו RINALDO שותה מים ממעיין קסום שגורמים לו לתעב את אנג'ליקה, שבעצמה מתאהבת ברינאלדו! אנג'ליקה בורחת ליער אחרי רינאלדו ואורלנדו בעקבותיה. רינאלדו משמיץ אותו ואורלנדו מגן על כבודה בדו קרב (השפעה עזה על חלום ליל קיץ/שייקספיר).