תורת המונדות- העצמים הפרטיים:
אם האדם כפוף לחוקיות הטבעית אז לכאורה אין חופש רצון אך ראינו שהניסיון של לייבניץ הוא ליצור עולם שיש בו מידה של רצון חופשי, לכן עלינו לבחון את טבע האדם. האדם הוא עצם אחדותי- מונדה- צורה עצמותית. הגדרת האדם כעצם פרטי. האדם אצל לייבניץ מוגדר כעצם פרטי, צורה עצמותית וכ"מונדה" – נפש. לצורך הדיון נתייחס לכולם כאל מושגים נרדפים. כדי להיכנס לתורת העצם של לייבניץ, אנחנו צריכים לבחון נושא שקשור לעניין הזה באופן הדוק והוא תורת האמת של לייבניץ. הדבר שקיים באמת, העולם של לייבניץ עשוי מעצמים פרטיים.
אצל דקרט ושפינוזה- תורת האמת היא שונה.
לייבניץ ודקרט: אצל דקרט- האמת היא אמת של התאמה של החוץ לפנים.
האמת אצל לייבניץ אינה אמת של התאמה, התאמה של אידיאה שבי לגבי המציאות החיצונית, אלא היא אמת פרופוזיציונלית. תורה של לוגיקה, כפופה להיגיון הלוגיקה.
אמת של התאמה מודדת את היחס בין הפנים לחוץ- היא כפופה לתמונה ריאליסטית של העולם. תמונת העולם הזו לא מתקיימת אצל לייבניץ העולם שלו מורכב יותר.
אם העצם הווה בתוך עצמו- יש לו קיום עצמותי- כמו האל של שפינוזה ממילא תאריו מתקיימים מכורח היותו מה שהוא ולא מכורח התאמה חיצונית.
משפט הפרדיקטיבי (אוגד, נושא ונשוא) הוא זה שלגביו חל שיפוט של אמת או של שקר. לייבניץ אומר שכדי שמשפט יהיה אמיתי, הנשוא צריך להימצא בתוך הנושא. למעשה זה להגיד שכל עצם פרטי מכיל בתוכו את כל הפרדיקטים שלו. להגיד "העץ הוא ירוק" זו לא עובדה אמפירית, אלא אמת שנמצאת בעצם המהות של העץ. לייבניץ לוקח את האוגד ברצינות – האוגד מבטא את השייכות של הפרדיקט לנושא. המודל שאמור לשמש אותנו כאשר אנחנו בוחנים אמירות ומשפטים פרדיקטיביים הוא משפט הזהות A=A– אמת הכרחית שנובעת מתוך בחינה של הנושא עצמו. למעשה בכל עצם יש עצמים רבים אחרים שכלולים בו. במטפיזיקה של לייבניץ יש ריבוי גדול מאוד של עצמים פרטיים שכל אחד מהם מקיים את כל תכונות העצם. מתוך התבוננות בו בלבד אנחנו יכולים לגזור את כל התארים שלו. לייבניץ מרחיק לכת עוד יותר ואומר שמתוך התבוננות בעצם פרטי ניתן לדעת לא רק כל דבר שקשור באותו עצם פרטי, אלא את כל התופעות שבעולם. זה מקביל למה ששפינוזה עשה לאלוהים. במידה ועצם פרטי מקושר בעצם לכל דבר פרטי אחר בעולם, אנחנו נהיה מסוגלים להסיק מכך לגבי כל העצמים בעולם.
הירוק מאפיין מהותית את העץ. לעץ יש עצמיות משל עצמה. הייתי יודע מתוך גזירה של אותו עץ שהוא ירוק. באופן אפריורי הירוק נמצא בעץ. תורת האמת הפ' היא לוגית לחלוטין. עומדת על החשיבות האונטולוגית של האוגד. האוגד ("הוא") לא כקישור, דבר מקרי אלא בנפשו ובעצמותו של הדבר.
כעצם בתוך העולם, שמכיל בתוכו את כל העולם, גם העבר והעתיד כלולים בעצם בדרך כזו או אחרת. בעולם הזה הכל כלול בתוכי, אני מכיל עיקרון של הכרח שבלעדיו אין סדר.
מתוך ההבנה הזאת אנחנו יכולים לחזור ולשאול את שאלת היישוב של המדע עם המוסר. הכל כבר קבוע בדי.אן.איי המונדולוגי של כל עצם, אין שום דבר מפתיע, הכל כפוף לסדר. לכל דבר יש סיבה – אחד הניסוחים של לייבניץ לעקרון התבונה. אין דבר שאין לו סיבה. אין דבר שאינו מקושר בהכרח לעולם. כיצד ניתן לדבר על הרצון, החופש, ועל המוסר בעולם ששורר בו הכרח כ"כ חמור? כדי להתחיל לענות על השאלה הזו, אנחנו צריכים לפנות להבחנה העמוקה והמשמעותית ביותר שמבצע לייבניץ בפילוסופיה שלו – הבחנה שבין אמיתות הכרחיות לאמיתות קונטינגנטיות.
לייבניץ מבין שיש הבדל בין אמירות פרדיקטיביות שונות. הניסיון של לייבניץ הוא להיות רגיש ולזהות בתוך עולם ההכרח שני מיני אמיתות. כל הניסיון הוא לדייק ולומר כמה שיותר בצורה כמה שיותר נכונה את ההבדל בין אמירות שונות. ההבדל הזה הוא בין אמיתות הכרחיות לאמיתות קונטינגנטיות.
עמוד 56- עבור לייבניץ עצם הוא עצם פרטי. עצם- משהו שקיים בזכות עצמו. יצור שלם. מעביר את העצם מן האל אל כל דבר. יש דרגות האל הוא מונדה יותר גדולה. כל דבר שקיים קיים כעצם. ההשלכות של התזה הזאת- כמו שעצם מכיל בתוכו את כל אופניו, אז כל דבר אם אעיין בו באמת אז אדע את כל התארים ואת כל מה שארע ויארע לדבר. אם היה לנו יכולות אנליטיות היינו יכולים לדעת את כל המקרים והנשואים שמתייחסים לכל נושא בכל משפט פרדיקטיבי.
ניסיון לתאר את היות העולם בעל סדר, סדר כללי שהעולם כפוף אליו, או שכל דבר כפוף לאותו סדר.
אם אתבונן שמהות של אלכנסדר מוקדון, אדע את כל מה שמתרחש ביקום גם בעבר גם בהווה וגם בעתיד. כל העולם משתקף מבעד לעצם. כולנו נקודות מבט על העולם. העולם משתקף בנו ואנו משקיפים על העולם מנק' מבטנו. לייבניץ ממשיל את זה לעיר שכל מיני אנשים מסתכלים עליה. נקודות מבט על אותו עולם. אין לנו השפעה על העולם, לעולם אין השפעה עלינו.