המודל זכה באמריקה הלטינית להתלהבות רבה יותר ממה שזכה לה בצרפת עצמה. השראה עצומה למשוררי סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 באמריקה הלטינית. (ציורי-ססגוני).
במקביל התפתחה בצרפת תנועת הסימבוליזם. הגישה היא אחרת – הצגת העולם בדרכים סמליות ע"י יצירת אווירה מעורפלת בכוונה. במקום לתאר באופן מדוייק דבר נותנים רק את הרושם שמשאיר הדבר הזה מרחוק (למשל תוגה). יש מן המשותף בין ססגוניות הפרנסיאן לערפול הסימבוליזם – שתי התנועות מפנות את הגב למציאות המיידית ומשתמשות בגישה אסקפיסטית.
מי מפורסם בשירה הסימבוליסטית? PAUL VERLAINE. "חולם על אישה שאיני יודע איך היא נראית אבל קולה מהדהד באוזניי כמו קול מאהבים שהגורל הפריד ביניהם."לא מתייחסים למציאות אלא שוקעים בחולמנות מכוונת.
1854-1880תקופה יצירתית (נפטר 1891) דמות שקשה לקטלג אותה באף תנועה, מגאוני השירה בהיסטוריה, ARTHUR RIMBAUD. אח"כ פרש ונסע לעסוק בסחר בנשק בין תימן לאריתריאה. בזמן פוריותו קידם שירה שמבוססת על חזיונות פנימיים שמשקפים את עולמו הפנימי. למשל היה אומר "האות A בעיני אדומה". יש ויתור נוסף על כל התייחסות למציאות עצמה, גלש לסובייקטיביות של עצמו. אולי בהשפעת סמים. השירה שלו – אסוציאציות שמובנות רק לו. בערך בגיל 30 מסיים לכתוב ומתחיל לעסוק בדברים קונקרטיים, לעשות כסף מנשק.
הדאגה האחרונה של המשוררים האלו- אם הקורא יבין או לא יבין.
המשוררים הלטינו-אמריקאים אימצו את הבורחנות ואת החזיונות הפנימיים. המודל הפרנסיאני תורגם שם למציאות המקומית. גדול משוררי התקופה שם – RUBEN DARIO: "היוונים שלנו הם האצטקים והאינקה". ניסיון להקים מהקבר את התקופות העתיקות שמהוות עבור העולם החדש היסטוריה כמו שלאירופאים יש את יוון ורומא.
למה הם בחרו במודל צרפתי? רצון להתנתק מספרד, המעצמה הקולניאלית המאוסה.הרצון להתחבר למשהו יוקרתי, צעיר ומודרני. בסוף המאה ה-19 הבירה התרבותית של אירופה ואולי של העולם כולו (אתנוצנטרי) = פריז. רצון ליצור עולם משלהם דרך השירה ולברוח מהמציאות המיידית. לדבר על אצטקים ואינקה במקום לדבר על קשיי היום שעובדים בHACIENDA. המשוררים הללו השתייכו לאליטות שיש להן הון וידע. מה אפיין את האליטות? הנטייה לנסוע כל הזמן לפריז להתחכך בציוויליזציה מתוך תסביך נחיתות לאירופה. אין כסף? מוצאים תפקיד דיפלומטי באירופה דרך קשרים. למשל רובן דאריו מניקרגואה. בתקופה הזו יש מדינה תחת שלטון ספרדי ישיר – קובה.
עד 1988 יש קשר בין המאבק נגד הספרים לחיבה למודלים הצרפתיים. המשורר הקובני המפורסם של התקופה JOSE MARTI(1853-1895) היה משורר ולוחם עצמאות קובה. העצמאות הגיעה 3 שנים אחרי מותו והוא סלל את הדרך לניתוק קובה מספרד. בן דורו DEL CASTALJULIAN (1863-1893) היה שייך ללוחמי החירות שראו בשירה דרך להביע את הזהות הלאומית החדשה.
הם חיו די מעט, המשוררים האסקפיסטים האלו היו דקדנטיים ואלכוהוליסטים לרוב. הם נלחמו עבור מטרה שלא השיגו בימי חייהם.
גם JOSE ASUNSION SILVA (1865-1896, התאבד) מקולומביה המשיך את דרכם.
דריו הבין שאולי בכל זאת יש מקום להיפתח למציאות וחושבים שהוא אולי הוציא את לטינו-אמריקה מהאקספיזם בעיסוקים פוליטיים. רצון להתנגד לאימפריאליזם הצפון-אמריקאי.ארה"ב עזרה לקובה להשתחרר מספרד והרבה אנשים חשבו שהיא באה לשחרר את האמריקות, מלבד רוביו שכתב מכתב לרוזוולט והאשים אותו בפלישה לאזורים שבהם עוד זורם דם ילידי. בארה"ב היו שטחים כמו נבאדה שהיו שייכים למקסיקו (גם עפ"י שמם).
זה הרקע לשירה הזו.
- מרגריטה/רובן דאריו–לכאורה אגדה לילדים, שיר עבור ילדה. אבל יש מעבר לשיר הזה. (ע"ע הנסיך הקטן). הילדה שמטפסת לשמיים להוריד כוכב ללבוש אותו כסיכה. אביה המלך גוער בה שזה אסור ע"י האל. אלוהים יורד ואומר שהכל בסדר וזה לא אסור וההרמוניה חזרה. כדי לחגוג המלך מארגן חגיגה גדולה. כוח המילה שיוצרת עולם משלה ללא התייחסות למציאות. השיר נברא מהמילים ולא נולד מהמציאות.
סיפור השיר הזה מעניין – יש כאן בניית עולם מתוך בצורך בחרוז!! למלך יש ארמון יהלומים DIAMANTES. מה נחרז? ELEFANTES. נבראו לתוך השיר פילים! פתאום הם קיימים. ואז בסוף השיר כדי לחגוג את פיוס המלך עם ביתו יש מצעד של 400 פילים על גדת הים. מתוך הצורך בחרוז נברא השיר. שימוש יפה בMAR כנקבה, שימוש עתיק שנעלם (היום MAR זה זכר). מכניס לאגדה נופך עתיק. החרוז פשטני אבל המשורר לוקח אותו ברצינות ובונה סביבו סיפור לגיטימציה.