נפתח את הדיון שלנו בלייבניץ בשאלה (שתנחה אותנו לאורך הלימוד שלנו אותו), ננסה לאפיין את האתגר הפילוסופי שעומד מול לייבניץ ושלאורו ניתן להיכנס לעומק מחשבתו, נצטרך לחזור אחורנית ולסקור לרגע את דקארט ושפינוזה.
שניהם, כל אחד בדרכו העמידו אותנו מול שתי אלטרנטיבות יסוד של המחשבה הרציונאליסטית, מצד אחד, המטאפיזיקה הקרטזיאנית מציעה לנו שיטה לפיה ישנם שלושה עצמים שבעצם נפרדים אחד מהשני, ומקיימים אחד עם השני יחס. המטאפיזיקה של דקארט יכולה להיות מתוארת כניסיון לאפיין את היחסים בין העצם החושב המתפשט ואלוהים (העצם האינסופי) , בתוך מערכת היחסים הללו אלוהים בטובו מבטיח את ממשותו של העולם ואת תקפותו של המדע, האמיתות הנצחיות הן נבראות, אלוהים ברא מרצונו החופשי אמיתות נצחיות. מבחינת המחשבה הקרטזיאנית אלוהים יכל אילו רצה גם לבנות אמיתות נצחיות אחרות, הוא יכל, לו היה חפץ בכך לברוא עולם בו אחד ועוד אחד איננו שווה לשתיים.
מצד שני, האדם הקרטזיאני, לאדם יש רצון חופשי מוחלט ואינסופי, המטאפיזיקה של דקארט שעסוקה בשאלת ביסוס המדע מוצאת ברצונו של האל את הביסוס האחרון של המדע.
במטאפיזיקה הזו נשמר מקום לאדם ולרצון של האדם, לחופש שלו, למוסר ולדת, כדי לקיים מערכת בה לאדם יש רצון אנו חייבים לתפוס את המדע ככפוף גם הוא לרצונו של האל. מבחינה מדעית הביסוס המטאפיזי של המדע ברצונו של האל הוא ביסוס רופף, הצלנו את החופש, הצלנו את הרצון (גם של אלוהים וגם של האדם- הם באים ביחד) אבל משהו במדעיות הלך לאיבוד. להגיד שאחד פלוס אחד מבוסס על רצונו של אלוהים זה אומנם לבסס את המדע אבל ביסוס רופף במדע מבוסס לא ניתן לחשוב על אלטרנטיבה באחד פלוס אחד.
אצל שפינוזה, האל פועל בהתאם לאותן אמיתות חיצוניות, שפינוזה מציל ומבסס את המדע, נותן תמונה קוהרנטית שלו, מצד שני איבדנו את המוסר, איבדנו את האדם באנושיותו המוסרית, יחד עם המוסר איבדנו גם את התיאולוגיה (בריאה, ניסים, השגחה, שכר ועונש).
במובן מסוים מה שלייבניץ מחפש זו מטאפיזיקה שתוכל לשלב בין מה שבלתי ניתן לשילוב, המטאפיזיקה של לייבניץ מנסה לשלב בין עולם בו מתקיים רצון האדם, בו יש לרצון במובן הקרטזיאני, מוסרי, תוקף ויחד עם זה להציע תמונה שמבססת את המדע.
על פניו, חוסר האפשרות של היישוב של שני האלמנטים האלה הפער הזה אינו ניתן לגישור. או שיש עולם בו בני אדם עושים דברים ברצונם החופשי אבל אז המדע משובש- כי האדם יכול להפר את הסדר ההכרחי שיש בטבע, מצד שני עולם הכרחי לחלוטין לא יכול להתיישב עם עולם בו הרצון החופשי תקף. אצל לייבניץ יהיה עולם בו הביסוס לא פחות חמור מזה השפינוזיסטי ומצד שני הוא יאפשר בתוך העולם הזה של ההכרחיות מושגים מוסריים תיאולוגיים.
כיצד להחזיק במדע מבלי לוותר על האמיתות התיאולוגיות והמוסריות (שכר ועונש, טוב ורע, צדיק ורשע) מצד שני כיצד לא לוותר על אמיתות המדע (אמת ושקר, הכרח וקונטינגנטיות) מבלי לוותר על המוסר-
זו השאלה שכדאי להעמיד בפתח הדיון שלנו בלייבניץ.
חשוב להעמיד את הפילוסופיה הלייבניציאנית כדי לקרב אותה אלינו ראוי להצביע על נקודה זו כאתגר הפילוסופי המשמעותי שלו.
זו לא שאלה של המאה השבע עשרה- זו שאלה עמוקה שבין אם ננסח אותה במונחים של אז, של יוון העתיקה או במונחים פוסט מודרניים זו שאלה חשובה- להצליח להתבונן מבעד לשפה הטכנית לשאלה הזאת, להחיות ולהציג אותה במקום הראוי שלה.
השאלה הראשונה של לייבניץ תהיה: נקדיש כמה רגעים לבחינת הכותרת של הטקטס של לייבניץ.
לייבניץ יעסוק אף הוא בשאלת הנפש ובשאלת האל, כדי להבין את המשמעות המיוחדת שלייבניץ מייחס למונח מטאפיזיקה עלינו להתבונן בהבחנה שבין הפיזי לבין המטאפיזי אצל לייבניץ.
אצל לייבניץ כמו אצל הוגים אחרים מתקיימת הבחנה ברורה בין המימד הפיזי לבין המימד המטאפיזי. במונחים שהורגלנו אליהם ניתן לאפיין את הפער שבין המימד הפיזי למטאפיזי ככפוף להבדל שבין האמפירי לרציונאליסטי.
בין הידע החושי לבין הידע המושגי. בין מדע החושי למדע המושגי. כמו חבריו הרציונאליסטים גם אצל לייבניץ אנחנו עדים לפיתול מטאפיזי של הידע האמפירי. הידע האמפירי כשלעצמנו אינו מקור למדע אלא שהביטוי של לייבניץ קצת יותר מורכב, לייבניץ חופר יותר לעומק, הוא רוצה לתאר את האבחנה הזו בשפה חדשה, לייבניץ מבחין בין ידע שהוא ידע שימושי, בין הסבר שהוא הסבר שימושי (ההסבר הפיזיקלי) לבין הסבר או ידע שהוא הסבר מקיף. ההסבר הפיזי, האמפיריציסטי הוא שימושי, אם ברצוני לתקן שעון עדיף לי לקרוא לשען ולא לפילוסוף רציונאליסטי. הידע הפרקטי הוא הידע הפיזיקלי. מי שרוצה לדעת מה הוא שעון שיחקור על אודות השעון אבל אם אנחנו רוצים לטפל בשעון עדיף להשאיר זאת למישהו אחר.
ההסבר הפיזיקאלי נותן מענה לשאלת הכיצד (כיצד זה בנוי? פועל?) ולכן גם מייצר ידע פרקטי. הוא גם יכול לייצר דברים חדשים מתוך הידע הפרטי שלו. הידע הפרקטי מספיק בשביל להטיס חלליות באוויר. לעומת ההסבר הפיזיקאלי ההסבר המטאפיזי עוסק בהסבר מקיף, המטאפיסיקה עוסקת בעקרונות הדברים ולא בפרטי הדברים ובאופן פעולתם הממשי. בניגוד לשאלת הכיצד שמאפיינת את ההסבר, את הידע הפיזיקלי, ההסבר המטאפיזי עוסק בשאלת הלמה, בשאלת המדוע.