כדאי לדעת

הביקורת האחרונה בתוך הנוסחה – נחלץ אותה מטוב מושג ה"טוב". מושג זה במבנה הדקדוקי של המשפט נוגד את תפיסת הטוב

  שאלה שמנסה לפשר בין הפילוסופיה של שפינוזה, עולם שאין בו מקום לרצון חופשי- פילוסופיה של המדע, הכל הכרחי. זה

בשאלת הלמה מעבירה אותנו למימד אחר לגמרי, עבור לייבניץ המימד הזה שעונה לשאלת הלמה הוא המימד שבו עסוק המטאפיזיקאי והוא

נפתח את הדיון שלנו בלייבניץ בשאלה (שתנחה אותנו לאורך הלימוד שלנו אותו), ננסה לאפיין את האתגר הפילוסופי שעומד מול לייבניץ

בנוסף לשמחה עליה דיברנו, נותנת לנו ידיעה זו את נצחיות הנפש: העובדה שאפשר לדבר על נצחיות הנפש אינה סותרת את

ידיעה: רציונאליסט – האדם מסוגל להכיר את העולם באמת בכוח שכלו בלבד. כל דבר ניתן להסבר סיבתי ולוגי. הביטוי העליון

  דטרמינזם מניח הכרח הנובע מחוקים סיבתיים, אך אינו קובע את מעמדם ההכרחי לוגית של הדברים. בכך עמדתו של שפינוזה

המאמר על תיקון השכל: מקביל ל"על המתודה" של דקארט – מעין אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית בגוף ראשון. אלם להבדיל מדקארט, המחפש ידיעה,

האתיקה היא דוקטרינה של גאולה ולא אונטולוגיה סיסטמתית כוללת. אתיקה נקראת אתיקה כי מה ששפינוזה מחפש זה לא תיאור שיטתי

הבעיה הפסיכו פיזית, שפינוזה מציע פתרון- האדם מוגדר באופן כפול אצל שפינוזה, האדם הוא קודם גוף בצד זה, שפינוזה אומר